Hebrew Russian
דף הבית » מאמרים ועצות זהב » מושגי יסוד בפלילים

המאמר שלהלן יסקור את המושגים העיקריים במשפט פלילי, כאשר המטרה היא לפשט את המושגים, ככל שניתן, ולנסות ולהסביר אותם ב"שפה של בני אדם" ולא בשפה של עורכי דין.

גיל האחריות הפלילית: במדינת ישראל גיל אחריות הפלילית הינו 12 שנים. כלומר, ילד שביצע עבירה פלילית, חמורה ככל שתהיה, ובזמן ביצוע העבירה הוא היה פחות מבן 12 – לא ניתן לנקוט כנגדו שום הליך פלילי, הטיפול בו יהיה בעיקר ע"י גורמי הרווחה.

התיישנות העבירות: משמעות מושג ההתיישנות היא שלאחר שעוברת תקופה מסוימת מאז קרות האירוע, לא ניתן כבר לתבוע בן אדם (במשפט פלילי) או להעמיד אותו לדין (במשפט פלילי) בגין ביצוע המעשה שהתרחש לפני מס' רב של שנים.
בניגוד למשפט אזרחי, בו קיימת, להוציא מקרים חריגים, תקופת התיישנות אחידה של 7 שנים, במשפט פלילי קיימות תקופות התיישנות שונות, והן נגזרות מחומרת העבירה המיוחסת לנאשם.

להלן סוגי העבירות ותקופות ההתיישנות שנקבעו בגינן:

סוגי העבירות:
"פשע" - עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים;
"עוון" - עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום;
"חטא" - עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים.

תקופות ההתיישנות (מלבד למקרים חריגים):
בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים;
(2) בפשע אחר – עשר שנים;
(3) בעוון  – חמש שנים;
(4) בחטא – שנה אחת.

זכות השימוע: החוק קובע כי כאשר הפרקליטות או התביעה המשטרתית מתכוונות להגיש כנגד אדם כתב אישום בעבירת פשע (עבירה שעונשה המקסימאלי הינו מעל 3 שנות מאסר) – הן חייבות ליידע על כך את החשוד, ולחשוד יש זכות לפנות לפרקליטות או לתביעה המשטרתית, לפי העניין, תוך 30 יום, על מנת להשמיע את טענותיו בטרם הגשת כתב האישום, ולנסות ולשכנע מדוע יש להימנע מהגשת כתב האישום כנגדו. בשנים האחרונות בתי משפט בערכאות שונות קבעו כי זכות השימוע זו זכות חשובה מאוד של אדם שמתנהל כנגדו הליך פלילי ואף הורו על ביטול כתבי האישום כאשר השתכנעו כי זכות זו הופרה.
יחד עם זאת, חשוב לציין, כי ביטול כתב האישום לא מהווה זיכוי הנאשם מעבירה פלילית, ואין מניעה כי לאחר הביטול כתב האישום יוגש מחדש, בכפוף להליך השימוע.

חלוקת העבודה בין בתי המשפט: כעיקרון, במערכת משפטית ישראלית קיימות שלוש ערכאות שיפוטיות שעוסקות במשפט פלילי: בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון (קיימים גם ערכאות וטריבונאלים נוספים, כגון: בית משפט לענייני משפחה, בית הדין לעבודה ועוד) אך הם לרוב לא עוסקים במשפט הפלילי "הקלאסי", ולכן המאמר הנוכחי לא מתייחס אליהם).
באופן גס ניתן לחלק את העבודה שקשורה לדיון בעבירות פליליות בין 3 ערכאות משפטיות הבאות באופן הבא:
בתי משפט השלום – דנים בעבירות שהעונש המקסימאלי בגינן הינו עד 7 שנות מאסר (אם כי קיימים חריגים, כך למשל, בית משפט השלום דן גם בעבירות של סחר בסמים שהעונש המקסימאלי בגין העבירה הזו יכול להגיע עד 20 שנות מאסר).
בתי המשפט המחוזיים – דנים בעבירות שהעונש המקסימאלי בגינן הינו מעל 7 שנות מאסר. כמו כן בתי המשפט המחוזיים דנים בערעורים שמוגשים על פסקי דין שניתנו בבתי משפט השלום.
בית המשפט העליון – משמש בעיקר כערכאה לערעור ודן בערעורים על פסקי דין שניתנו ע"י בתי המשפט המחוזיים. 

מעצר ימים (מעצר לצרכי חקירה): מדובר בהליך שמטרתו להבטיח כי החקירה המשטרתית תעשה מבלי שהחשוד בתיק ישבש אותה, יימלט מהדין או יסכן את הקורבן או את הציבור בכללותו. בהליך זה אדם נמצא עדיין בסטאטוס של חשוד (ולא הנאשם). כמו כן במסגרת ההליך הזה אין אפשרות לחושד או לעורך דינו לעיין בחומר החקירה שנמצא בידי המשטרה.
עוד אודות ההליך של מעצר ימים ניתן לקרוא כאן.

מעצר עד תום ההליכים: מדובר בהליך אשר מתחיל לאחר סיום החקירה כנגד האדם והגשת כתב האישום כנגדו, כאשר אדם הופך מחשוד לנאשם. מדובר בהליך, אשר מתנהל, הלכה למעשה, במקביל לשמיעת התיק העיקרי (בו דנים בשאלת אשמתו או חפותו של הנאשם), ומטרתו להבטיח כי כל עוד שמתנהל התיק העיקרי הנאשם לא יסכן את קורבן העבירה או את הציבור בכללותו, לא ישבש משפט ולא יימלט מהדין.
עוד אודות ההליך של מעצר עד תום ההליכים ניתן לקרוא כאן.

הכרעת דין: זוהי החלטה של בית המשפט בה הוא קובע האם הוא מזכה או מרשיע את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו. קביעה זו יכולה להיעשות בין אם ע"פ הודאתו של הנאשם ובין אם לאחר שמיעת העדים בתיק (הליך ההוכחות).

גזר דין: זוהי החלטה של בית משפט בה הוא קובע מה העונש שהוא מטיל על הנאשם. מטבע הדברים, גזר דין קיים אך ורק באותם המקרים, בהם בית משפט קבע עוד קודם, (בהכרעת הדין), כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום (ולא במקרה של זיכוי).

פסק דין: הכרעת דין וגזר דין מהווים יחד פסק דין.

סוגי העונשים: ראשית, יש לציין, כי במדינת ישראל העונשים הם, בדרך כלל, עונשי מקסימום, כלומר בית משפט לא יכול לגזור עונש מאסר בפועל לתקופה מעבר לתקופה המקסימאלית שקבועה בחוק, אך יש לו שיקול דעת רחב ביותר לגזור עונש מתחת לעונש המקסימאלי.
עם זאת, אין מניעה, שכאשר הנאשם ביצע מספר עבירות, בית משפט יגזור עליו עונשים מצטברים בגין כל אחת מהעבירות, ובלבד שלא יעניש אותו פעמיים על אותו המעשה.

להלן סקירה של עונשים אפשריים מהחמור אל הקל:
 
• עונש מוות:
ע"פ הדין הישראלי ניתן להטיל עונש מוות אך ורק בגין העבירות בגידה שונות (פגיעה בריבונות המדינה, גרם למלחמה, סיוע לאויב במלחמה), וגם אך ורק כאשר מהעבירות הללו נעברו בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה.
בנוסף קיימת עונש מוות חובה למי שהורשע ברצח עם, בהתאם לחוק עשיית הדין בנאצים ועוזריהם.
העונש של הוצאה להורג מומש בפועל במדינת ישראל רק פעם אחת, בשנת 1962 בעניינו של אדולף אייכמן, אשר הורשע ברצח של אלפי יהודים בתקופת השואה.

• מאסר עולם:
זהו, למעשה, העונש שנגזר על נאשמים שמורשעים בעבירות חמורות ביותר, כגון רצח או בגידה. משמעות העונש, פשוטה כמשמעה, - אדם יישאר במאסר עד סוף ימי חייו.
יצוין, כי, כפי שנאמר לעיל, בעוד שהעונש של ההוצאה להורג הוא נדיר מאוד, הרי שהעונש של מאסר עולם הוא העונש הרגיל שמוטל על מורשעים ברצח, ופרט לנסיבות מיוחדות – זהו עונש חובה למי שהורשע בעבירת רצח (כלומר לבית משפט אין שיקול דעת לתת למורשע ברצח עונש אחר מלבד מאסר עולם).
יחד עם זאת, חשוב לציין כי לנשיא המדינה יש סמכות לקצוב למספר שנים את עונשו של מי שנידון למאסר עולם, וזה נעשה, בדרך כלל, על פי המלצה של ועדת השחרורים, כאשר על פי החוק, הועדה לא תמליץ על קציבת העונש של פחות מ-30 שנה.

• מאסר בפועל:
זהו עונש שמשמעותו השמת נאשם שהורשע בעבירה פלילית בכלא, מאחורי סורג ובריח.

• עבודות שירות:
זהו עונש שניתן לראות אותו כפריווילגיה שניתנת למי שהורשע בעבירה פלילית והיה אמור להישלח למאסר בפועל (לבית הסוהר.). משמעות העונש של עבודות השירות היא כי במקום לרצות את המאסר מאחורי סורג ובריח, ניתנת לאדם האפשרות להישאר חופשי, אך הוא נדרש לבצע עבודות במקום ובימים כפי שהממונה על עבודות שירות קובע לו. מדובר בדרך כלל בעבודות תחזוקה, ניקיון וכו' שמתבצעים בבתי חולים, מתנ"סים, בתי אבות וכו'. תקופת עבודות השירות נמדדת בחודשים, כאשר על פי החוק התקופה המקסימאלית שניתן לגזור על נאשם לריצוי בעבודת שירות – הינה 6 חודשים. העבודות מתבצעות בשעות העבודה הרגילות, בדרך כלל בין השעות 8:00 ועד 16:00 לערך – כך שלרוב הנאשם נאלץ לעזוב את מקום עבודתו למשך מס' חודשים.
חשוב גם לדעת, כי הפרת נהלי משמעת בעבודות שירות, הסתבכות בעבירה נוספת, אי- התייצבות לעבודות שיות, שימוש בסמים ועוד – יכולים להוות עילה להפסקה של עבודות שירות, ומשמעות הדבר כי את התקופה שנותרה לנאשם לבצע בעבודות שירות הוא יצטרך לרצות בכלא.

• שירות לתועלת הציבור (של"צ):
בניגוד לעבודות שירות (שנחשבת כסוג של עונש של מאסר בפועל), שירות לתועלת הציבור נחשב, בדדך כלל, לעונש טיפולי. בדומה לעבודות שירות, גם עבודות של"צ מבוצעות בבתי חולים, מתנ"סים, בתי אבות וכו'. העונש של של"צ נמדד בשעות (ולא בחודשים, כמו עבודות שירות.
העונש של שירות לתועלת הציבור נחשב לעונש שהוא הרבה יותר קל מהעונש של עבודות שירות, מהסיבה שבדרך כלל תוכנית של"צ נבנית בהתחשבות בנאשם ושעות עבודתו, כך שעבודות השל"צ מבוצעות, לרוב, בשעות הפנאי של הנאשם (בערבים, בימי שישי ועוד), ניתן לפרוס את העבודות לתקופה ארוכה יחסית, ומבלי שהנאשם יצטרך לעזוב את עבודתו העיקרית (כמו שקורה לרוב במקרה שנגזר על הנאשם עונש של עבודות שירות).
 
• מאסר על תנאי:
משמעות העונש היא כי במידה והנאשם יעבור על העבירות שקבע בית המשפט (להלן: "עבירות נוספות") (בדרך כלל מדובר בעבירות מ"אותה המשפחה" כמו העבירות שבהן הורשע הנאשם בתיק) בתקופה שקבע בית המשפט (תקופה זו יכולה להיות עד 3 שנים), הוא עלול להיכנס לבית סוהר לתקופה שקבע בית המשפט בתנאי, וזאת בנוסף לעונש שהוא עלול לקבל בגין ביצוע העבירות הנוספות.

• קנס:
קנס זהו סכום כספי שבית המשפט מחייב את הנאשם לשלם לקופה ציבורית (ולא לקורבן העבירה). בדרך כלל עונש זה נגזר כאשר הנאשם מורשע בעבירות בעלות אופי ציבורי (כלומר, כאשר אין פגיעה באדם ספציפי, אלא פגיעה באינטרסים ציבוריים שונים) – לדוגמא: עבירות של החזקת סכין, עבירות סמים שונות, גרימת נזק לרכוש ציבורי, תקיפת שוטרים ועוד.

• פיצוי:
פיצוי זהו סכום כספי שבית המשפט מחייב את הנאשם לשלם לקורבן העבירה בגין הנזק שנגרם לו. עונש זה נגזר בדרך כלל כאשר כתוצאה מהעבירה נפגע אדם ספציפי – לדוגמא: עבירות אלימות שונות, עבירות רכוש שונות ועוד.

• התחייבות להימנע מביצוע העבירה:
עונש זה הוא סוג של "קנס על תנאי", כלומר בית המשפט קובע כי במידה ובעתיד והנאשם יעבור עבירות מסוימות, הוא יצטרך לשלם קנס.

• צו פיקוח:
זהו סוג של עונש טיפולי, ומשמעותו היא כי לאחר סיום ההליך הפלילי הנאשם מחויב להמשיך בהליך טיפולי שנקבע לו ע"י גורמים טיפוליים, ובמידה והנאשם לא עושה כן – ניתן לבקש להפקיע לו את צו הפיקוח – כלומר להחזיר אותו לבית המשפט ולגזרו את עונשו מחדש.

• פסילת רישיון הנהיגה:
עונש זה ניתן בדרך כלל כאשר אדם מורשע בעבירות תעבורה שונות וכן כאשר אדם מורשע בעבירות סמים שונות. אורך של פסילת רישיון נהיגה יכול להשתנות מחודשים בודדים ועד לפסילה למשך שנים ארוכות, הכל בהתאם לחומרת העבירה ונסיבות הנאשם.
 
• פסילת רישיון נהיגה על תנאי:
ניתן לעשות אנאלוגיה בין עונש זה לעונש של מאסר על תנאי: בדומה לעונש של מאסר על תנאי, משמעות העונש של פסילת רישיון נהיגה על תנאי – היא לתת הזדמנות לנאשם ולא לגזור עליו ענישה מוחשית כרגע, אלא על תנאי – כלומר במידה ויבצע עוד פעם עבירות דומות לאלו בהן הורשע כעת.
 
לרוב, ניתן גם לשלב מספר עונשים בגזר דין אחד. כך, למשל, ניתן להטיל על נאשם בגזר דין אחד את כל העונשים הבאים: מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, קנס, התחייבות להימנע מביצוע העבירה, פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי (יחד עם זאת, לא ניתן להטיל בגזר דין אחד עונש של מאסר בפועל יחד עם עבודות שירות או של"צ).

זכות הערעור: במשפט הישראלי העיקרון הוא כי הערעור הראשון הינו בזכות והערעור השני הינו ברשות. כלומר, במידה והתיק החל להתנהל בבית משפט השלום – קיימת לכל אחד מהצדדים (גם לנאשם וגם לתביעה) הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, ואילו אם התיק החל להישמע בבית המשפט המחוזי – קיימת לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, וזאת תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
הערעור השני הוא, כאמור, ברשות, ולכן אם התיק החל להישמע בבית משפט השלום והוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי, הרי שהערעור לבית המשפט העליון יהיה ברשות, כאשר על פי הפסיקה הרשות לבחון את התיק ב"גלגול שלילי" ניתנת רק במקרים חריגים, לרוב כאשר מתעוררת סוגיה משפטית חדשה או שיש חשיבות ציבורית לבחון את ההלכה הפסוקה הקיימת.
במידה והתיק החל להישמע בבית המשפט המחוזי והוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון – לא ניתן להגיש ערעור נוסף.

עיכוב ביצוע העונש: כעיקרון, כאשר בית משפט דן את הנאשם לעונש, ובמיוחד לעונש של מאסר בפועל, הנאשם אמור להתחיל בביצוע העונש מייד עם מתן גזר הדין. יחד עם זאת, קיימת האפשרות לבקש עיכוב ביצוע גזר הדין בשל נסיבות שונות. לרוב, המושג של עיכוב ביצוע העונש רלוונטי כאשר על הנאשם, אשר לא היה עצור במהלך שמיעת התיק, נגזר עונש של מאסר בפועל או עבודות שירות, ואותו הנאשם מתכוון לערער על הכרעת הדין ו/או על גזר הדין שניתנו בעניינו. במקרים אלה הרי אם הנאשם יתחיל מייד בריצוי העונש שנגזר עליו – יכול להיווצר מצב בעייתי לפיו עד שערעורו ישמע הוא יספיק לרצות את כל העונש או את מרביתו, וזאת מבלי שיממש את זכותו לערעור ולבחינה של פסק הדין שניתן בעניינו ע"י ערכאה גבוהה יותר, ובכך לערעורו לא תהיה שום משמעות מעשית. כאשר בית משפט דן בבקשת עיכוב ביצעו העונש הוא מתחשב בנסיבות שונות, כגון: סיכויי הערעור, תקופת המאסר שהוטלה על נאשם (ככל שתקופת המאסר קצרה יותר, כך יש יותר נטייה לעכב את ביצוע העונש), האם מדובר במאסר ראשון ועוד.

מאמר זה נכתב ע"י עורך דין ונוטריון דמיטרי ורניצקי. המאמר הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור במאמר זה מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.