Hebrew Russian
דף הבית » מאמרים ועצות זהב » נוער בפלילים

כהורים נורמטיביים ושומרי חוק, אשר משתדלים להשקיע בילדינו את הטוב ביותר. אנו שומרים על ילדינו מכל צרה, מחנכים ומטפחים אותם, ובוודאי שאף אחד מאיתנו לא מאחל לעצמו כי ילדינו יסתבכו בעבירות פליליות. אנחנו גם דואגים לכך כי ילדים שלנו יסתובבו "עם חברים נכונים" ויחזרו הביתה "בשעות נכונות".

ניתן, אפוא, לומר כי האפשרות כי הילד שלנו ימצא את עצמו בחקירה במשטרה או בבית משפט בחשד כי ביצע עבירות פליליות נראית לרובינו כחלום רע.
יחד עם זאת, החיים, לפעמים, יותר חזקים מכל דמיון, וצירוף נסיבות מקריות יכול להוביל לכך שנצטרך להתמודד עם מציאות לא פשוטה ועגומה, בה הילד שלנו נחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות, או אולי אף חמור מכך – מוגש כנגדו כתב אישום בבית משפט ולפעמים כתוצאה מכך הוא גם נעצר. קטטה במועדון, שהילד נקלע אליה במקרה (ואולי רק נכח במקום האירוע או הפריד בין מתקוטטים!), כמה גרמים של סמים מסוג חשיש או קנבוס שמצאו אצל חבריו של הילד והוא היה איתם באותה דירה, מילה מיותרת שנאמרה בטונים גבוהים במהלך ויכוח עם מורה בכיתה או שוטר ברחוב – אלו רק חלק מהדוגמאות בהן הילדים שלנו (אף אם באו "ממשפחות הכי טובות") יכול ויחקרו במשטרה, יתבקש מעצרם ואולי אף יוגש כנגדם כתב אישום.

חשוב לדעת כי המחוקק ובתי המשפט שמים דגש מיוחד בשמירה על זכויות הקטינים בהליך פלילי, וזאת מתוך ראיה כללית-שיקומית כי ההשלכות של הליך הפלילי על הקטין יכולות להיות הרבה יותר דרסטיות והרסניות מאשר על אדם בגיר. גם במקרים בהם מדובר בהסתבכות חד פעמית עם גורמי החוק, התוצאה של ההליך הפלילי יכולה להשפיע על הקטין למשך שנים רבות.

מטרת המאמר הינה לסקור, אפוא, את ההגנות העיקריות שמעניק החוק לקטינים במטרה לשמור על זכויותיהם במסגרת הליך פלילי.

גיל האחריות הפלילית:
במדינת ישראל גיל האחריות הפלילית הינו 12 שנים, כאשר המועד שקובע הוא מועד ביצוע העבירה. להמחשה, ילד שחשוד בביצוע עבירה פלילית, חמורה ככל שתהיה, ובזמן ביצוע העבירה הוא היה בן 11 ו-8 חודשים – לא ניתן יהיה לנקוט כנגדו בשום סנקציה פלילית, והטיפול בו יהיה בעיקר ע"י גורמי הרווחה.

מי נחשב לקטין:
ע"פ החוק, ככל שמדובר בהליך פלילי,  "קטין" – הוא מי שטרם מלאו לו 18 שנים, ולענין חשוד ונאשם לרבות בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו 18 שנה.
מכאן ברור, שאם, לדוגמא, כתב האישום כנגד הנאשם הוגש כשהוא היה בגיל 17 וחצי, והדיונים בבית משפט נמשכו מספר שנים, ובינתיים הקטין הפך לבגיר – הוא עדיין ייחשב כקטין לצורך ההליך הפלילי.

שפיטה בבית משפט לנוער:
החוק קובע כי מלבד מקרים חריגים (כאשר הקטין ביצע את העבירה יחד עם בגיר), הקטין יישפט בבית משפט לנוער ולא בבתי משפט "רגיל".

התיישנות בתיקי נוער:
החוק קובע תקופת התיישנות מיוחדת לגבי העמדה לדין של קטינים.
ע"פ החוק, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין אם עברה שנה מיום ביצועה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
ע"פ ניסיוננו, היועץ המשפטי לממשלה נותן אישור להעמיד קטין לדין לאחר תקופת ההתיישנות הנ"ל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

חקירה בנוכחות הורה:
החוק קובע כי חקירת הקטין תעשה בנוכחות הורה או אדם קרוב, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים (לדוגמא, כאשר יש חשש לשיבוש חקירה, כאשר לא ניתן לאתר את ההורים ועוד) – שאז לקצין משטרה יש סמכות ושיקול דעת לאפשר את החקירה ללא נוכחות ההורים.

חקירה בשעות הלילה:
החוק קובע כי, כעקרון, הקטינים לא ייחקרו בשעות הלילה. בעניין זה ישנה חשיבות לגיל הקטין במועד החקירה.
ככל שמדובר בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים – ניתן לחקור אותו, מלבד מקרים חריגים, בין השעות 7:00 ועד 20:00.
ככל שמדובר בקטין שמלאו לו 14 שנים – ניתן לחקור אותו, מלבד מקרים חריגים, בין השעות 7:00 ועד 22:00.

הזכות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה:
החוק ופסיקה קובעים באופן חד משמעי כי לעצור יש זכות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה. ההוראה הזו היא לא ספציפית לקטינים, אך ברור שיש לה משקל רב ככל שמדובר בקטינים, שכן לקטינים, הרבה פעמים אין ניסיון קודם בחקירות משטרתיות, והשלכות של חקריה ללא היוועצות בעורך דין יכולות להיות חמורות מאוד.
לאחרונה, ניתנו בבית משפט העליון מספר פסקי דין חשובים, בהם בית המשפט הורה על זיכויים של הנאשמים, כאשר התברר שהופרה זכותם להיוועץ בעורך דין לפני החקירה (אף שהנאשמים הודו בפני החוקרים בעבירות המיוחסות להם!).

דיונים בדלתיים סגורות:
הדיונים בבית משפט לנוער מתנהלים בדלתיים סגורות, ומלבד קרובי משפחתו של הקטין, תובע, סנגור, שופט וקצין מבחן לא נוכחים בו אנשים נוספים (זאת בניגוד לכלל הרגיל, לפיו, כעקרון, הדיונים בבית משפט הינם פומביים פתוחים לקהל).

איסור פרסום שמו של הקטין:
החוק אוסר פרסום שמו של הקטין המעורב בהליך פלילי, מלבד מקרים חריגים.

הבאת קטין עצור בפני שופט:
החוק קובע שלאחר שאדם נעצר ע"י המשטרה, קיימת חובה להביא אותו בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו על מנת לדון בהמשך מעצרו. לגבי קטינים שגילם מתחת לגיל 14, קיימת החובה להביאם בפני השופט תוך 12 שעות מעת מעצרם על מנת לדון בהמשך מעצרם (אלא אם כן מדובר במעצר שנופל על סופי שבוע וחגים שאז יש הוראות מיוחדות לעניין זה).

מעצר כאמצעי אחרון:
בתיקים רבים מתעוררת השאלה האם הנאשמים צריכים להיות עצורים או משוחררים כל עוד שמתנהל נגדם התיק הפלילי (שכן בשלב זה אדם עוד לא הורשע ועומדת לו חזקת החפות).
הפסיקה, גם כשהתייחסה לבגירים, קבעה באופן חד משמעי כי מעצר הינו אמצעי אחרון, וכל עוד שניתן להבטיח את מטרת המעצר (כגון: בטחון לשלום הציבור, מניעת מהימלטות מהדין ומניעת החשש לשיבוש הליכי משפט), מחויב בית המשפט לבחון חלופות מעצר (כגון: מעצר בית, הרחקה מהמתלונן, הפקדה כספית ועוד) ולהורות לשחרור במידה ומוצא כי חלופת מעצר מבטיחה את מטרת המעצר.

באשר לקטינים, הנושא של בחינת חלופת מעצר הזה מקבל משנה תוקף, שכן ברור כי הקטינם מושפעים מאוד מהסביבה ולכן הנזק שעלול להיגרם לקטין שנחשף בפעם ראשונה לחוויית המעצר יכול להיות קשה מאוד ולפעמים אף בלתי הפיך. קטין שייעצר (על אף שקטינים נמצאים במעצר נפרד ולא יחד עם בגירים) עלול להיחשף לנורמות עברייניות בבית סוהר וללמוד קודי התנהגות שליליים מעצורים אחרים, דבר שיקשה מאוד על שיקומו בעתיד.

לכן, בחוק הנוער קיים סעיף מיוחד ממנו עולה כי המעצר של הקטין הינו אמצעי אחרון, וזאת על מנת להבטיח כי הקטינים ייעצרו במקרים חריגים ביותר, כאשר לא נותר כל פתרון אחר.

משך מעצרו של קטין עד תום ההליכים:
החוק קובע כי קטין שנעצר עד תום ההליכים ודינו לא הוכרע תוך 6 חודשים – ישוחרר בערובה או בלי ערובה. זאת בניגוד לכלל שחל בעניינם של בגירים שקובע תקופת מעצר מקסימאלית של 9 חודשים בהם ניתן להחזיק נאשם במעצר עד תום ההליכים עד למתן הכרעת הדין.
יחד עם זאת, לבית המשפט העליון יש סמכות להאריך את המעצר גם מעבר לתקופות המקסימאליות הנ"ל. 

הכרעת דין בתיקי נוער:
בדרך כלל, כאשר בית משפט קובע כי אדם ביצע עבירה פלילית הוא מרשיע אותו בעבירה זו.
לא כך הוא הדבר בעניינם של הקטינם. המחוקק ער לכך שעצם ההרשעה של קטין עלולה לגרום לו נזק עתידי רב (במובן זה שעצם ההרשעה יכולה במקרים רבים לחסום בפני אדם גיוס לצה"ל, אופציות תעסוקתיות רבות ועוד), ולכן החוק קובע כי כאשר בית המשפט קובע כי הקטין ביצע עבירה הוא בהתחלה לא מרשיע אותו אלא מפנה אותו לשירות המבחן, אשר בוחן את הרקע האישי והמשפחתי של הקטין, נסיבות ביצוע העבירה ועוד, ובסופו של יום מגיש לבית המשפט חוות דעת בעניינו של הקטין, ובה הוא נותן המלצות לבית המשפט האם להרשיע את הקטין או להימנע מהרשעה ולנקוט לגביו בדרכי טיפול שונים על מנת לצמצם את הפגיעה שעלולה להיגרם לו מההליך הפלילי.

שירות המבחן לנוער:
שירות המבחן הינו שירות ממלכתי סוציאלי, המעוגן בחוק הפלילי אשר אחראי על מתן שירותי אבחון, פיקוח, טיפול ושיקום למעורבים באירוע פלילי (חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה).
על אף שחוות הדעת של שירות המבחן לנוער לא מחייבת את בית המשפט, והוא רשאי להחליט גם בניגוד לאמור בה, יש לה משקל רב מבין השיקולים ששוקל בית המשפט בעת מתן גזר הדין בעניינו של הקטין, ולכן שיתוף פעולה של הקטין ומשפחתו עם הגורמים הטיפוליים מביא, בדרך כלל, להקלה בעונשו של הקטין ולהתחשבות בו מצד בית המשפט.

מאמר זה נכתב ע"י עורך דין ונוטריון דמיטרי ורניצקי. המאמר הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור במאמר זה מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.