Hebrew Russian
דף הבית » תחומי התמחות » נהיגה בשכרות

העבירה של נהיגה בשכרות נחשבת, במידה רבה של צדק, לאחת העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה.

אדם שנוהג במצב של שכרות או תחת השפעת אלכוהול או סמים מסכן באופן משמעותי את עצמו, את מי שנוסע איתו ברכב ואת המשתמשים האחרים בכביש (הן נהגים והן הולכי רגל).

מהירות תגובתו של אדם אשר נוהג תחת השפעה של חומרים משני תודעה הינה מהירות איטית, ואין הוא מסוגל לקבל החלטה מודעת, שקולה ומהירה אודות מה שמתרחש בכביש.
מדי שנה מתרחשות בישראל מאות תאונות דרכים כתוצאה מעבירה של נהיגה בשכרות, אנשים רבים נפצעים ונהרגים ומשפחות שלמות נהרסות באופן טראגי.

על כן, אין זה מפתיע כי בתי המשפט בארץ מחמירים בענישה של אנשים שהורשעו בעבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, ומטילים עליהם עונשים כבדים שהעיקרי מביניהם הינו עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך שנתיים, וכפועל יוצא מכך החובה לעבור מחדש מבחנים של משרד הרישוי כתנאי להחזרת רישיון, זאת גם כאשר מדובר באנשים נורמטיביים, שבגופם נמצאה כמות קטנה יחסית של אלכוהול או סם.


מי נחשב נוהג בשכרות?
ע"פ פקודת התעבורה, אדם עובר עבירה של נהיגה בשכרות אם הוא אחד מאלה:

א. מי ששותה אלכוהול בזמן הנהיגה או בזמן שהוא ממונה על הרכב.
לדוגמא: נהג שהחנה את רכבו בחנית ביתו, ובעודו רכב מונע (אך עומד במקום) לוגם מפחית של בירה (על אף שברור כי עדיין אין כל השפעה של אלכוהול על גופו וגם ברור שהוא לא מתכוון להמשיך בנהיגה!).

ב. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
מדובר בהוראה דרקונית מאוד, ולפיה המשטרה כלל לא חייבת להוכיח השפעת הסם על נהג – מספיק להראות בבדיקת מעבדה שבגופו של אדם נמצאו שרידים כלשהם של סם כדי שהוא יחשב לנוהג בשכרות (אף אם השתמש בסמים בפעם האחרונה לפני שבוע!).

ג. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
ע"פ החוק והפסיקה, כמות האלכוהול המותרת בזמן נהיגה הינה:
בבדיקת דם: עד 50 מיקרוגרם של אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם.
בבדיקת נשיפה: עד 290 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה
.           

במידה ומדובר בנהג חדש, נהג צעיר או מי שנוהג ברכב מחסרי או ציבורי – חל עליו איסור כמעט מוחלט להימצאות אלכוהול בגופו, למעט כמות מזערית ביותר.
  
ד. מי שנתון תחת השפעת משכה משכר או סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז אלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בסעיף ג' שלעיל.

מהו העונש בגין עבירה של נהיגה בשכרות?
פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים – זהו עונש מינימום שקובעת פקודת התעבורה למי שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות.

רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן רשאי בית משפט לסטות מהעונש הזה ולהסתפק בתקופת פסילה קצרה יותר.

מי שהורשע עבירה של נהיגה בשכרות והוא כבר הורשע עבירה דומה בשנה אחרונה – צפוי לשלילת רישיון ארוכה לתקופה של 4 שנים לפחות.

במידה והעבירה של נהיגה בשכרות נעברה בצירוף של נסיבות מחמירות (כגון: ריכוז אלכוהול גבוה במיוחד, נהיגה ללא רישיון נהיגה, מעורבות בתאונת דרכים עם נפגעים, הפקרה לאחר תאונה ("פגע וברח") ועוד) – יחמיר בית המשפט עם הנוהג בשכרות והוא צפוי לפסילת רישיון נהיגה לשנים ארוכת ואף לעונש של מאסר בפועל (מאחורי סורג ובריח או בדרך של עבודות שירות), וכן לעונשים נלווים (פסילה על תנאי, קנס, פיצוי וכו').

חשוב גם להדגיש, כי מי שרישיונו נפסל לתקופה של שנה או יותר מחויב לעבור מחדש מבחנים של משרד הרישוי (מבחן עיוני ו/או טסט מעשי) כתנאי להחזרת רישיון הנהיגה.

פסילה מנהלית:
עוד בטרם הנהג שחשוד בעבירה של נהיגה בשכרות הורשע בבית משפט מוסמך קצין משטרה לפסול את רישון הנהיגה שלו בפסילה מנהלית (כלומר: ללא החלטה של בית משפט) לתקופה של עד 30 ימים. כמו כן, קצין המשטה אף רשאי אף לאסור על שימוש ברכב שבו נהג החשוד בשכרות, גם לתקופה של 30 ימים.

פסילה עד תום ההליכים:
כאשר מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות שנעברה בנסיבות מחמירות, עותרת המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. הדבר דומה, במידה רבה, להליך של מעצר עד תום ההליכים הקיים בתיקים פליליים.
 
כיצד המשטרה בודקת ומוכיחה כי אדם נהג בשכרות?
נשיפון:
מדובר בבדיקה שמטרתה לקבל אינדיקציה ראשונית להימצאות אלכוהול בגוף האדם, מבלי שנמדד ריכוז האלכוהול.

בדיקת מאפיינים:
מדובר בבדיקה בה השוטר מבקש מהנבדק שחשוד בעבירה של נהיגה בשכרות לבצע פעולות פיזיות שונות, כגון: הליכה בקו ישר, עמידה, הבאת אצבע לאף ועוד. כמו כן בבדיקה זו השוטר בוחן גם דברים נוספים, כגון: הופעה חיצונית, האם לנבחן עיניים אדומות, ריח אלכוהול מהפה, האם הוא מגיב לעניין וכו', הכל כדי להתרשם האם הנהג מצוי במצב של שכרות.

יודגש, כי על אף שבדרך כלל המשטרה משתדלת להוכיח את העבירה של נהיגה בשכרות באמצעות מדידה "אובייקטיבית" עם תוצאה "מספרית" ע"י מכשיר הינשוף או בדיקת דם או שתן, הרי שע"פ פסיקת בית המשפט העליון ניתן להוכיח שכרות ע"י בדיקת מאפיינים בלבד, ללא בדיקת ינשוף, דם או שתן!

בניגוד לסירוב להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף או לתת דגימת דם או שתן – ניתן לסרב לבדיקת נשיפון או לבדיקת מאפיינים מבלי שיש לכך השלכות משפטיות חמורות (ראה בהמשך, בפרק "סירוב להיבדק"). 

בדיקת ינשוף:
מדובר בבדיקה עיקרית שנעשית ע"י משטרה לצורך הוכחת העבירה של נהיגה בשכרות.
בבדיקה זו נדרש הנהג לנשוף אוויר לתוך המכשיר "הינשוף" באמצעות צינור, תוך שהמכשיר מודד את ריכוז האלכוהול באוויר נשוף ומראה תוצאה מספרית הנמדדת במיקרוגרמים.
במידה ומכשיר הינשוף יראה תוצאה של 290 מיקרוגרם ויותר – יואשם הנהג בעבירה של נהיגה בשכרות.

יצוין, כי השוטר רשאי לדרוש מנהג לבצע בדיקת ינשוף אף מבלי שמתקיים חשד כי הנהג עבר עבירה כלשהי לפי פקודת התעבורה.

בדיקת רוק:
מדובר בבדיקה שמטרתה לתת למשטרה אינדיקציה ראשונית כי בגופו של נהג מצוי סם מסוכן.
השוטר רשאי לדרוש מהנהג לבצע בדיקת רוק אף בהעדר חשד כי הנהג עבר עבירת תעבורה.
במידה ובדיקת רוק מראה תוצאה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן או שהנהג מסרב לתת דגימת רוק – הדבר יבסס את חשד הסביר הנדרש לצורך בדיקת דם או שתן.
יחד עם זאת, החוק קובע כי לא ניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סם מסוכן על סמך בדיקת רוק בלבד.  

דגימת דם או שתן:
במידה ונוהג הרכב היה מעורב בתאונת דרכים או שלשוטר מתעורר חשד סביר כי הנהג שיכור –  רשאי השוטר לדרוש ממנו לתת דגימת דם או שתן.
הבדיקות של דגימות דם או שתן מתבצעות בבית חולים בתנאיי מעבדה ולאחר מכן מתקבלת חוות דעת אודות הימצאות אלכוהול בדם או בשתן.

מתי יחשב נהג כשיכור על סמך בדיקת דם או שתן?
דגימת דם: אם בדמו מצוי באלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם ב-100 מיליליטר של דם (ולגבי נהגים חדשים, צעירים או מי שנוהג ברכב מסחרי או ציבורי – 10 מיקרוגרם של אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם).
דגימת שתן: כל כמות של שרידי סם תספיק על מנת להאשים את הנהג בעבירה של נהיגה בשכרות (והמשטרה כלל לא צריכה להוכיח כי הסם השפיע על הנהיגה!)

סירוב להיבדק:
אנשים רבים לא מודעים לעובדה כי לסירוב להיבדק בבדיקת נשיפה או בדיקת דם או שתן יש השלכות משפטיות חמורות ביותר:

החוק קובע כי מי שמסרב להיבדק בבדיקת ינשוף או בבדיקת דם או שתן – יראו אותו כשיכור, וכפועל יוצא מכך הוא צפוי לעונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים לפחות (כמו כל נהג שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות).

יחד עם זאת, החוק מחייב את המשטרה להודיע לנבדק את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהסביר לו את משמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה (סירוב=שיכור).
במידה והמשטרה לא עשתה כן, הדבר עלול להביא לזיכוי או לסגירת תיק כנגד הנהג "הסרבן".

האם מותר לשתות לפני הנהיגה פחית של בירה או כוס של יין אדום כדי לא להיחשב לנוהג בשכרות?
לעתים קרובות נשאלת השאלה מהי כמות אלכוהול (ומאיזה סוג) המותרת לשתיה כדי לא לחרוג מהרף שקובע את השכרות (כאמור, 290 מ"ג בליטר אחד של אוויר נשוף או 50 מ"ג ב-100 מיליליטר של דם)?

באופן אולי מפתיע, אין תשובה לשאלה זו. ריכוז האלכוהול בגוף בזמן הבדיקה מושפע מגורמים רבים אשר סובייקטיביים לכל נהג ונהג, כגון: משקלו של הנבדק, מבנה גופו, אחוז השומנים בגוף, מהירות פירוק וחילוף החומרים בגוף (מטבוליזם), סוג האוכל והשתייה שאכל ושתה הנהג בטרם בדיקת הנשיפה, עייפות, הזמן שעבר מאז שתיית אלכוהול ועד לבדיקה וגורמים רבים נוספים.
 
חשיבות הייצוג ע"י עורך דין שמומחה בתיקים של נהיגה בשכרות?
אנשים רבים סבורים, מתוך טעות נפוצה, כי הואיל וניתן להוכיח עבירה של נהיגה בשכרות באופן "אובייקטיבי" -"מספרי, הרי מדובר, לכאורה, ב"מלחמה אבודה.

נהגים רבים חושבים, במידת מה של נאיביות, כי וכדאי פשוט לבוא לבית המשפט, להודות ולקוות לרחמים מצד השופט, תוך העלאת טענות מסוג של: "אני אדם נורמטיבי", "אין לי עבר פלילי", "זוהי הפעם הראשונה", "אני זקוק לרכב לצרכי עבודה ומשפחה", "אני מוכן לשלם קנס גבוה" וכו', וזאת מתוך תקווה כי בית המשפט יקל עמם ויסתפק בעונש קל, ולכן אין בכלל טעם לפנות לעורך דין שעוסק בתיקי תעבורה.

לעומת זאת, בפועל, מצב הדברים הינו שונה לחלוטין:

ראשית, רוב האנשים שמגיעים להישפט בבתי משפט לתעבורה הינם אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי או תעבורתי מכביד אשר זקוקים לרכב בחיי יום יום, ולכן בתי המשפט מקבלים את טענות "הנורמטיביות" ו"הזדקקות לרכב" בעירבון מוגבל.

שנית, בעבירות של נהיגה בשכרות לא מדובר ב"מלחמה אבודה" כלל ועיקר, ועל כן יש חשיבות עליונה שאדם אשר מואשם בעבירה זו יהיה מיוצג בבית משפט.

עורך דין שמומחה בתחום של עבירות התעבורה יכול לחשוף ליקויים רבים בהפעלת המכשיר "ינשוף", להצביע על אי-עמידה בנהלי בדיקת השכרות, אי-הסברה של זכויות לחשוד, וכו', ובכך לשכנע את התביעה לסגור את התיק כנגד הנאשם או לתקן את העבירה לעבירה מקלה יותר ולהסתפק בתקופת פסילה קצרה של מספר חודשים (במקום עונש פסילה של שנתיים שקבוע בחוק כברירת מחדל).

הישגי המשרד בתחום של נהיגה בשכרות

מאמר זה נכתב ע"י עורך דין ונוטריון דמיטרי ורניצקי. המאמר הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור במאמר זה מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.