Hebrew Russian
דף הבית » תחומי התמחות » מעצר עד תום ההליכים

מעצר עד תום ההליכים זהו הליך שבו אחרי סיום החקירה המשטרתית והגשת כתב אישום כנגד אדם (אשר הופך מחשוד לנאשם) פונה התביעה (וזה יכולה להיות גם התביעה המשטרתית וגם הפרקליטות, בהתאם לסמכויותיהן ע"פ חוק) לבית משפט ומבקשת להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, כלומר עד שיסתיים בירור שאלת אשמתו או חפותו של האדם.

למעשה, כשמוגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, מתנהלים כנגד נאשם שני הליכים מקבילים: הראשון – דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים (שבו בית משפט קובע האם עד לסיום ההליך העיקרי הנאשם יהיה במעצר או שניתן לשחרר אותו לחלופת מעצר ובכך להקטין את הפגיעה בחירותו), והשני – הדיון בתיק העיקרי (שבו מתבררת השאלה האם אדם זכאי או אשם וכן שאלת העונש, במידה ויימצא אשם).
מקובל גם כי שני ההליכים הנ"ל (הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים והתיק העיקרי) יתנהלו בפני שופטים שונים, והשופט שדן בתיק העיקרי לא אמור להיחשף לדברים שנקבעים במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים (כגון תוכן העדויות שמסרו העדים במשטרה, עברו הפלילי של הנאשם, קיומו של מאסר על תנאי כנגד הנאשם וכו').

הסמכות העניינית:
הבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת לאותו לבית משפט שבו אמור להישמע התיק העיקרי (תיק שבו אמורה להתברר השאלה האם אדם זכאי או אשם). כלומר, אם התיק העיקרי אמור להישמע, בהתאם לחומרת העבירה, בבית משפט שלום – גם הבקשה למעצר עד תום ההליכים תוגש לבית משפט שלום. אם התיק העיקרי אמור להישמע בבית משפט מחוזי – גם הבקשה למעצר עד תום ההליכים תוגש לבית משפט מחוזי, (וזאת בשונה מהליך של מעצר ימים שתמיד מתברר בבית משפט שלום, ללא קשר לחומרת העבירה).

הסמכות המקומית:
הבקשה למעצר עד תום ההלכים תידון בבית משפט שבתחום שיפוטו בוצעה העבירה או בתחום שיפוטו נמצאת היחידה החוקרת שהייתה ממונה על החקירה, אלא אם כן מדובר בנסיבות מיוחדות.

ההליך של מעצר עד תום ההליכים נחשב כאקט קיצוני, שכן זהו הליך שבו התביעה פונה לבית משפט ומבקשת לפגוע בחירותו של אדם ולעצרו עד תום ההליכים, כשאשמתו של אדם טרם הוכחה ועדיין עומדת לו חזקת החפות.
על כן, ועל מנת להבטיח כי פגיעה זו בחירותו של אדם תעשה רק במקרים קיצוניים, וכשאין כל ברירה אחרת, קבע החוק כי על מנת שבית המשפט יצווה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים:

ראיות לכאורה:
המבחן שנקבע לגבי השאלה של קיומן ראיות לכאורה הוא מבחן של "סיכוי סביר להרשעה". כלומר, בהליך של מעצר עד תום ההליכים בית המשפט לא מרשיע או מזכה את הנאשם אלא בוחן את הראיות גולמיות שנמצאות בחומר החקירה (כגון: עדויות במשטרה, חוות דעת, צילומים וכו'), ובודק האם לראיות האלו יש פוטנציאל להביא להרשעתו של הנאשם.
בהליך של מעצר עד תום ההליכים בית משפט לא שומע עדים ולא מאפשר לצדדים לחקור אותם בחקירה נגדית על מנת לפגוע במהימנותם.
מבחן זה של בחינת הראיות ("סיכוי סביר להרשעה") הינו מבחן שמחמיר יותר עם הנאשם מאשר המבחן שבאמצעותו נבדקות הראיות בתיק העיקרי (שם נדרשת התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר).

עילת מעצר:
גם אם קיימות ראיות לכאורה, בית משפט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן קיימת עילה למעצרו. עילות המעצר הן: מסוכנות (כלומר, אם ישוחרר הנאשם הוא עלול לסכן אדם ספציפי או את הציבור בכללותו);  שיבוש הליכי משפט (כלומר, במידה וישוחרר הנאשם מהמעצר הוא עלול להשפיע על עדים, להעלים ראיות, לתאם גרסאות וכו'); התחמקות מהדין (כלומר, השחרור מהמעצר יביא לכך שאדם לא יתייצב להמשך משפטו או לריצוי העונש) .

לגבי העילה של מסוכנות קבעה הפסיקה כי חומרת העבירה או היותה של העבירה "מכת מדינה" לכשעצמן לא מהוות עילת מעצר, יחד עם זאת קובע החוק כי כאשר אדם מואשם בעבירות חמורות (ובעיקר: עבירות רצח, עבירות כנגד ביטחון המדינה, עבירות סמים חמורות, עבירות שנעברו תוך שימוש באלימות חמורה או בוצעו תוך שימוש בנשק, עבירות של אלימות במשפחה), הרי שלגבי העבירות הללו קמה "חזקת מסוכנות", כלומר החזקה היא שהמסוכנות קיימת והנטל הוא על הנאשם להוכיח ההיפך.
בנוסף, עבר פלילי מכביד, מאסר על תנאי שתלוי כנגד הנאשם, ביצוע העבירה יחד עם מס' נאשמים, אובססיביות כלפי המתלונן ועוד יכולים להצביע על מסוכנות הנאשם.

היעדר של חלופת מעצר:
גם כאשר קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר, מצווה החוק על בית המשפט לבחון שחרור הנאשם לחלופת מעצר, ובכך למנוע או להקטין פגיעה בחירותו. חלופות מעצר יכולות להיות מגוונות והן נגזרת מרמת הראיות לכאורה שיש בתיק ומעוצמתה של עילת מעצר שנקבעה לגבי הנאשם הספציפי. אך יש דבר אחד שמשותף לכל חלופות המעצר: הן צריכות להבטיח את מטרת המעצר, כלומר לאיין את עילת המעצר, בדומה למה שהיה אילו אדם היה נמצא מאחורי סורג ובריח.
דוגמאות לחלופות מעצר: מעצר בית מלא בפיקוח של ערב, מעצר בית לילי, מהרחקה מהמתלונן, הפקדה כספית, איזוק אלקטרוני, מוסד לגמילה מסמים ועוד.

על מנת לבחון האם ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר בית משפט נעזר פעמים רבות בשירות המבחן.
שירות המבחן הינו שירות ממלכתי סוציאלי במשרד הרווחה, המעוגן בחוק הפלילי אשר אחראי על מתן שירותי אבחון, פיקוח, טיפול ושיקום למעורבים באירוע פלילי (חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה).
כאשר מופנה נאשם לשירות מבחן הוא נפגש (במקום מעצרו או בהיותו משוחרר) עם קצין מבחן (עובד סוציאלי) אשר משוחח איתו וכן בוחן את חלופת המצער המוצעת (לדוגמא: משוחח עם ערב שהוצע לפקח על הנאשם, בודק התאמה של מוסד גמילה עבור הנאשם וכו') ומגיש לבית המשפט תסקיר של שירות המבחן ובו המלצות האם ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.

חשוב להדגיש כי תסקיר של שירות המבחן תמיד בגדר המלצה לבית המשפט, המלצותיו לא מחייבות את בית המשפט והוא יכול לקבל החלטה בניגוד לאמור בתסקיר.
יחד עם זאת, מכיוון ששירות המבחן זה גוף שיש לו כלים מקצועיים לבחון את הנאשם ואת חלופת המעצר, הרי שניתן לומר, כי באופן כללי בתי משפט מחליטים בהתאם להמלצות של שירות המבחן.
מהסיבה הזו ישנה חשיבות עצומה לשיתוף פעולה של הנאשם עם שירות המבחן, שכן תסקיר שיש בו המלצה לשחרור מקל על עבודתו של עורך דין פלילי בלשכנע את בית המשפט כי ניתן לשחרר את הנאשם ממעצר.

משך של חלופת מעצר:
כעיקרון, חלופת מעצר היא עד לתום ההליכים כנגד הנאשם, כלומר עד שיסתיים בירור של שאלת אשמתו או חפותו של אדם. דבר זה יכול לקחת חודשים רבים ולפעמים אף מס' שנים.
יחד עם זאת, כאשר ההליכים בתיק מתמשכים או כאשר מתגלות ראיות חדשות או נסיבות חדשות ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאיי מעצר או שחרור ולבקש הקלה בתנאי השחרור שנקבעו. כל זה, כמובן, בהנחה שעד כה הנאשם שמר על התנאים שנקבעו לו ולא הפר אותם.

משך המעצר עד תום ההליכים:
החוק קובע כי במידה והנאשם היה במעצר בגין אותה העבירה במשך 9 חודשים ועניינו לא הסתיים בהכרעת הדין – יש לשחררו ממעצר בערובה או בלי ערובה. (במידה וניתנה הכרעת הדין בתוך 9 חודשים – ניתן להמשיך ולהחזיק את הנאשם במעצר עד למתן גזר הדין).
יחד עם זאת, במידה והתיק לא הסתיים בהכרעת דין תוך 9 חודשים יכולה התביעה לפנות לבית המשפט העליון ולבקש להאריך את מעצרו של הנאשם ב-90 ימים מעת לעת, ובמידה ומדובר בתיק מורכב – ניתן להאריך את מעצרו של הנאשם כל פעם ב-150 ימים.

זכויות הנאשם בהליך של מעצר עד תום ההליכים:
הזכות לעיין בחומר הראיות:
עם הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים שמוגשת בדרך כלל יחד עם כתב אישום קמה לנאשם הזכות לעיין בחומר החקירה שיש בתיק (זכות שלא הייתה קיימת בהליך של המעצר לצרכי חקירה).
עורך דין פלילי מנוסה יעדיף, בדרך כלל, ובמיוחד כשמדובר בתיק עם הרבה חומר חקירה לדחות את הדיון במספר ימים, על מנת לצלם את כל התיק ולהתכונן לדיון, ולא יטען כי הראיות בתיק חלשות מבלי שבחן אותן.

הזכות לסנגור:
בהליך של מעצר עד תום ההליכים לנאשם יש זכות להיות מיוצג ע"י סנגור.
כאמור, מדובר בהליך שיש לו השלכות רבות על חירותו של אדם ואף, לפעמים, על גורלו של התיק כולו, ולכן ראוי כי בהליך זה הנאשם יהיה מיוצג ע"י עורך דין פלילי מנוסה.


 

מאמר זה נכתב ע"י עורך דין ונוטריון דמיטרי ורניצקי. המאמר הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור במאמר זה מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.