Hebrew Russian
דף הבית » הישגי המשרד » זיכוי חלקי בעבירה של אלימות במשפחה

בית משפט השלום בבאר שבע


ת"פ 3713-03-10 מדינת ישראל נ' #####                          07 נובמבר 2012


בפני כב' השופטת שרה חביב 


המאשימה  

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ליטל לוזון


נגד


הנאשם 

#### #####- בעצמו

ע"י ב"כ עו"ד דמיטרי ורניצקי


פרוטוקול


הכרעת דין


כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה חבלנית של בת זוג, עבירה לפי סעיפים 380 +382(ג) לחוק העונשין התשל"ז 1977 [להלן: "חוק העונשין"]. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ובנסיבות אלה, הובאו הראיות בפניי להכרעה.

לאחר שנחשפתי למכלול הראיות, ולאחר שהתרשמתי מן העדים השונים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם, וזאת מן הטעם ששוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם תקף את אשתו במועד הנזכר בכתב האישום. יחד עם זאת, מצאתי כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיפים 379 +382(ג) לחוק העונשין ולא כפי שנטען בכתב האישום. 


להלן נימוקי הכרעת הדין.


רקע ועובדות


1. בכתב האישום נטען כי ביום 26.2.2012 בסמוך לשעה 19.44 בבית בנתיבות, תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת, שהיא אשתו, בכך שמשך אותה מזרועות ידיה, הפיל אותה על הרצפה, הכה אותה בחלקי גופה וסטר לה על פניה. כתוצאה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות סימן אדום בזרוע יד ימין. בסמוך ברחה המתלוננת לדירת שכנתה, יחפה, כשהיא בוכה ורועדת.


2. הנאשם לא הכחיש כי במועד הרלוונטי התנהל ויכוח בינו ובין המתלוננת, אך טען כי הגן על עצמו. לטענת הנאשם המתלוננת הניפה בקבוק לעברו, והוא כאקט של הגנה עצמית, תפס בידיה והוריד אותה לרצפה. הנאשם הכחיש כי סטר למתלוננת, או כי תקף אותה בדרך אחרת.


3. מטעם המאשימה העידו המתלוננת [עת/1], שכנתה - הגב' #### [עת/2] וגובה אמרתה של המתלוננת [רס"מ דורון, עת/3]. המתלוננת הוכרזה עדה עוינת במהלך חקירתה, ואף נאלצתי להעיר לפרוטוקול, כי נראה שהמתלוננת אינה דוברת אמת במהלך חקירתה, לפחות בנקודה ספציפית אחת. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שמדובר היה בעדה עויינת, הוגשו על פי סדרי הדין המקובלים אמרותיה של המתלוננת במשטרה [ת/1, ת/2], שם העלתה את פרטי התלונה. 

כפי שאבהיר להלן, מצאתי חיזוק בעדותה של השכנה, הגב' ####, לתלונתה של המתלוננת במשטרה, וחיזוק בראיות נוספות עד כי העדפתי את אמרת המתלוננת במשטרה על פני עדותה, בין היתר, לאור התרשמותי מהמתלוננת, ואף מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם על יסוד אמרתה של המתלוננת בחקירה [ת/1]. 

מנגד, מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו, אשר הסביר, תוך שהוא מספק גרסה כבושה, כיצד הגן על עצמו, והכחיש כל אלימות נוספת מצידו פרט לזו שתיאר במעמד המענה לכתב האישום.


עדות המתלוננת


4. המתלוננת העידה בחקירה ראשית, כי מדובר היה בערב שישי, ובמהלך ארוחת השישי, התווכחה עם הנאשם, אודות נסיעה שתכננה לבית אימה על מנת לסייע לה בהכנות לחג הפסח שקרב היה. הנאשם היה מאוד לחוץ, כך על פי העדות, בין היתר בשל עניינים אישיים אחרים שלו – תשלום מזונות לאשתו הראשונה וכד'. המתלוננת על פי עדותה, ראתה כי הנאשם התעצבן והיא הרימה בקבוק והניפה אותו בתנועת איום או כוונה לתקוף [העדה הדגימה]. הנאשם נטל מידיה את הבקבוק [העדה הדגימה תנועת לפיתה תוך שהיא מרימה ידיה מעל לראשה] והניח את הבקבוק על השולחן. לטענתה, העדה לא הבינה באותו הרגע את העניין, אך מדובר בהגנה עצמית. העדה תיארה כי הנאשם החזיק אותה תוך שהדגימה אחיזה בכתפיים ובבית השחי, הושיב אותה על הרצפה, והניח אותה על הרצפה. לשאלה ישירה אם עשה משהו לאחר מכן טענה המתלוננת כי הנאשם לא עשה דבר, הוא הלך ובאותה הזדמנות היא עזבה את הבית [ר' עמ' 5, ש' 18-30].

בהמשך מתארת המתלוננת כי יצאה לשכנתה, והזמינה משטרה, וכן תיארה שהיתה מעוצבנת וכועסת, כך לדבריה [ר' עמ' 6 ש' 1-9]. ניסיונותיו של התובע לרענן זיכרונה של העדה, הביאו להכחשה מצידה כי הדברים שנרשמו מפיה אכן נאמרו, הביאו לטענות כי השוטר שהגיע לביתה היה צריך להגיע עם שוטרת, שכן כך נהוג במגזר החרדי אליו משתייכים בני הזוג, וכי השוטר לא הראה לה מה נרשם מפיה [ר' עמ' 6 ש' 12-17]. 

בהמשך העידה המתלוננת כי היחסים עם הנאשם שלווים יותר, וכי שניהם הבינו כי נעשתה טעות, וכי ". . .  אני ובעלי הבנו שזה היה מיותר בשבילנו" [ר' עמ' 6 ש' 28].


5. לאור האמור, לבקשת התובע, ובהסכמת הסנגור, הוכרזה המתלוננת עדה עויינת. בחקירה נגדית לב"כ המאשימה אישרה המתלוננת כי הגיעה לבית שכנתה בוכייה, אך הכחישה כי טענה שבעלה הכה אותה, אלא טענה כי מסרה לה ". . . שהיה אצלנו בלגן" [ר' עמ' 9 ש' 1]. המתלוננת מספרת כי בקשה מהשכנה שתאפשר לה להתקשר למשטרה, אך בשל השבת השכנה התנגדה, אך אפשרה לה לעשות כן בעצמה. עוד אישרה כי הגיעה לשכנה כשהיא יחפה.

בנקודה זו לשאלת בית המשפט, אשרה המתלוננת כי לאור אמונתה הדתית, אין מקיימים שיחות טלפון בשבת. בנסיבות אלה, נשאלה על ידי בית המשפט, האם לא חשה כי היא נמצאת במצב חירום, אשר מצדיק זאת, מצב של פיקוח נפש, והשיבה כי היא הייתה רגועה, ושאינה יודעת מדוע בקשה להתקשר למשטרה [ר' עמ' 9, ש' 6-10].

בנקודה זו, ולאור תשובותיה של העדה, וכן לאור התרשמותי, מצאתי לנכון להעיר לצדדים, ולתעד זאת בפרוטוקול, כי למיטב התרשמותי, העדה משקרת במצח נחושה בעניין זה. אין לי אלא לחזור על התרשמותי זו מהעדה בנקודה זו.


בהמשך אשרה המתלוננת כי חששה לחזור לבית לאור האירועים שאירעו שם, כי הצטערה שהגיעה משטרה, כי מאז שהנאשם מצוי בתנאים מגבילים, בעקבות התיק דנן, היא מקבלת קצבת הבטחת הכנסה, שכן הנאשם אינו יוצא לעבודה וכי עובר למעצרו הנאשם היה מפרנס אותה ואת הילדים [ר' עמ' 9 ש' 14-29].


6. בחקירה נגדית לב"כ הנאשם, שבה המתלוננת על הטענה כי הנאשם השתלט עליה לאחר שהניפה לעברו בקבוק יין, וכי לא נתן לה מכות. עוד אישרה את העובדה כי האירוע התנהל על רקע הויכוח ביניהם בגין רצונה ליסוע לאימה ולסייע לה בהכנות לחג הפסח, נסיעה שהנאשם התנגד לה. המתלוננת אשרה כי רצתה ללמד את הנאשם לקח, כי צעקו זה על זו וקיללו האחד את השנייה ולהיפך, כי מדובר באירוע ספונטני בגינו שניהם נלחצו וכי היא ברחה מהבית על מנת שלא להסלים את המצב ואת הויכוח. שוב הכחישה המתלוננת את העובדה כי מסרה לשוטר שחקר אותה שהנאשם היכה אותה לאחר שהשכיב אותה על הרצפה, טענה כי הסימן בידה נגרם כתוצאה מאחיזתו של הנאשם את ידיה תוך שהשתלט עליה כשהיא מניפה לעברו את בקבוק היין.


במהלך חקירה זו, העדה התרגזה ובכתה : "יש לי ילדים בבית, לבד !" [ר' עמ' 12 ש' 22].


המתלוננת אישרה לב"כ הנאשם כי הזמינה משטרה על מנת שהסיטואציה לא תסלים, ושלא מסרה לשכנתה, עת/2, כי הנאשם הכה אותה.


7. עם סיום חקירתה, בקשה המתלוננת למסור מס' מילים לבית המשפט וטענה בזו הלשון, ובהתרגשות: 


"אני מעדיפה לעמוד, אני מכבדת את בית המשפט. אני לא יודעת במה להתחיל, אני מבינה שהמצב הזה שבעלי הגיע אליו, לא ידעתי שזה יקרה וימשך שנה שלמה ככה, בסך הכל ביקשתי מהשוטרים שיתנו לו צו הרחקה, פסק זמן, שבעלי יירגע ונגיע לפתרון כל הדברים האישיים שלו ונעזור לו. אני רוצה לומר דברים ואני קצת מתבלבלת. אני לא רוצה שהליך זה ימשך ואני רוצה שבעלי ישוב הביתה סופית. אני ביקשתי מהמשטרה לבטל את התלונה ולסגור את התיק בבקשה. היום אני רואה שבעלי אדם רגוע והוא הבין את הטעות שלו שלא היינו צריכים להתווכח ומגיעים להחלטה שיותר רגועים ויותר שלווים. אני מבקשת לסגור התיק."

[ר' עמ' 14 לפר' ש' 5-12].


8. מצאתי לנכון להביא עיקרי עדותה של המתלוננת בהרחבה, שכן נדמה שאין צורך להכביר מילים על מנת להסביר כי קם חשש ממשי שהמתלוננת חוזרת בה מתלונתה, ממניעים שאינם קשורים לאמת דווקא, אלא מתוך מניעים כלכליים ומתוך רצון לחזור לחיי משפחה תקינים, אשר בעקבות האירוע השתבשו. חיזוק להתרשמות זו ניתן למצוא באמרתה של הנאשמת במשטרה מיום 5.10.2010 [ת/2] במסגרתה היא מבקשת לחזור בה מתלונתה נגד הנאשם :

"אני מבקשת לבטל את כול התלונות נגד בעלי. אני מבקשת את זה כי כול התלונות של השוטרים הם לא צודקות [כך במקור, ש.ח.], וכול האשמה שלי בבית המשפט היא לא נכונה. ואני רוצתה לקחת את בעלי על אחריותי הוא אבא לתשעה ילדים שהוא מפרנס אותנו וקשה לנו, הילדים בגלל זה ברמת לימודים נמוכה מאוד ויש בעיות . . ."

[ר' ת/2 ש' 5-8].


יחד עם זאת, בהמשך, לשאלה ישירה מאשרת המתלוננת כי תלונותיה הן אמת.


9. חרף האמור, יש לבחון אמרותיה של המתלוננת במשטרה בזהירות המתחייבת, ולבחון משקלן. עוינותה של המתלוננת, אך הופכת את האמרות לקבילות. אין זה מתחייב כי יש לקבלן ולסמוך עליהן את הכרעת הדין. על מנת לסמוך על אמירת המתלוננת בחקירתה את הרשעת הנאשם יש למצוא לה חיזוקים כמצוות סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971 [להלן: "פקודת הראיות"].


10. מאמרתה של המתלוננת בחקירתה מיום האירוע [ת/1] עולה כי במועד הרלוונטי התנהל ויכוח בין המתלוננת והנאשם אודות רצונה של המתלוננת ליסוע לאימה עובר לחג הפסח ובהמשך:

" . . . ואז ניסים אמר לי מה את רוצה ממני את מחפשת מריבות איתי על זה שאמרתי לו שאני הולכת לאמא שלי והוא ישב על הספה שיש לנו והיה על השולחן בקבוק יין שהוא קם אלי אני הרמתי את הבקבוק יין באוויר ואז הוא לקח לי את הבקבוק יין ושם על השולחן ואז הוא תקף אותי בכך שהפיל אותי לריצפה ונתן לי מכות בגוף ועזב אותי והלך לחדר ואז אני יצאתי מהבית והתקשרתי למשטרה..."


[ר' ת/1 ש' 9-14].


אמרה זו היוותה את הבסיס לכתב האישום, ואת אמרה זו מבקשת המאשימה להעדיף על מנת להרשיע את הנאשם לאור העובדה כי המתלוננת עדה עויינת היתה. יחד עם זאת, לא מצאתי באמרה ת/1 כי המתלוננת טענה שהנאשם הכה אותה בסטירה כפי שנטען בכתב האישום, אלא במכות בגופה לאחר שהפילה על הרצפה.


החיזוקים לאמרת המתלוננת במשטרה


11. בראיות שהונחו בפניי ישנם חיזוקים מספקים ומעבר לכך, אשר הביאו אותי להעדיף באופן ברור את אמרת המתלוננת בת/1 על פני עדותה בבית המשפט בפניי ולבסס עליה את הרשעת הנאשם, וזאת בנוסף להתרשמותי מהמתלוננת כעדה כאמור לעיל.


12. הגב' #### [עת/2], שכנתם של בני הזוג,  העידה באופן פשוט, מהימן ואמין, כי המתלוננת הגיעה אליה בערב כשהיא בוכייה ויחפה ואמרה לה כי בעלה מרביץ לה. היו למתלוננת סימנים כחולים ואדומים על אחת הידיים, היא אינה יכולה לזכור על איזו מהן, המתלוננת בקשה להתקשר למשטרה ועשתה כן. עוד העידה כי המתלוננת שהתה בביתה משך כשעה ומחצה וספרה כי היא מפחדת לחזור לביתה משום שבעלה מכה אותה. את היחסים בין השתיים הגדירה העדה כיחסי שכנות שאינן חברות [ר' עמ' 19 ש'17 – עמ' 20 ש'5].


בחקירה נגדית עמדה העדה על גרסתה זו, התעקשה כי לא שמה מילים בפי המתלוננת, וכי המתלוננת עצמה השתמשה במילים שבעלה מכה אותה. עוד טענה כי אם המתלוננת מכחישה שאמרה לה כי בעלה מכה אותה, המתלוננת אינה דוברת אמת [ר' עמ' 20 ש' 30-31]. בחקירה נגדית אישרה עוד העדה כי המתלוננת היא אישה שצועקת הרבה, מתפרצת, אך הסבירה כי עובר לאירוע הנדון לא ראתה אותה בוכה מעולם [ר' עמ' 21 ש' 20-25].


13. עדותה של הגב' ####, מחזקת באופן משמעותי את תלונתה של המתלוננת כפי שעלתה בת/1. המתלוננת הגיעה לביתה של העדה מיד לאחר האירוע האלים הנטען, נסערת, בוכייה ויחפה, והתקשרה למשטרה. המתלוננת בשלב זה, מוסרת לעדה כי בעלה מכה אותה ולכן היא חוששת לחזור לביתה, ושוהה בבית העדה משך כשעה ומחצה.

בנסיבות אלה, ניתן לסמוך על אמרותיה של המתלוננת בפני העדה להוכחת תוכנן, ולא רק לעצם אמירתן, שכן מדובר באמרת קורבן אלימות בסמוך לביצוע המעשה כאשר המתלוננת [הקורבן] נסערת ונרגשת בגין האירוע האלים – הכל בהתאם להוראותיו של סעיף 10 לפקודת הראיות.


14. חיזוק דומה ניתן למצוא בדו"ח הפעולה שהוגש ת/3 ממנו עולה, כי המתלוננת התקשרה למשטרה והודיעה כי בעלה מכה אותה. מדו"ח הפעולה עולה כי השוטר שהגיע למקום דפק בדלת, הילדים ענו כי ההורים אינם בבית, כי הנאשם נעל את הדלת והלך, ובנסיבות אלה, המתלוננת, אשר חזרה מבית שכנתה, פגשה את השוטר ומסרה לשאלה מה קרה : ". . . שבעלה הגיע הביתה עצבני ותקף אותה . . . ". 


15. מכאן שלא רק שניתן לסמוך על אמרותיה של המתלוננת בפני החוקר, וכן בפני שכנתה והשוטר שפגש אותה בפתח ביתה, כי הנאשם תקף אותה, ולהעדיף את גרסתה זו, מערב האירוע על פני עדותה בבית המשפט – אלא שאף ראוי לעשות כן לאור עדותה בפניי והתרשמותי ממנה, כאמור לעיל.


פרשת ההגנה - עדות הנאשם


16. עדיין הנאשם יכול לעורר למצער ספק, ולספק הסברים לתלונותיה ואמרותיה של המתלוננת כאמור. יחד עם זאת, הנאשם שהעיד, סיפק גרסה כבושה בהתייחס לסימני החבלה שעל ידה של המתלוננת, גרסה שלא העלה בחקירתו במשטרה, והסבריו לעניין אינם משכנעים. בנסיבות אלה, עדותו לא הותירה בליבי ספק בדבר אשמתו.


הנאשם טען בחקירה ראשית כי המתלוננת בקשה ליסוע לאימה, נסיעה לה התנגד ולדבריו: "היא התכוננה חודש לפני כן לריב איתי כדי שהיא תוכל ללכת לאמא שלה, היא הכינה את עצמה." [ר' עמ' 28, ש' 25-26]. או אז לדבריו המתלוננת הרימה בקבוק לעברו, והוא תפס את זרועה בתנועה של הגנה עצמית שלא תזרוק את הבקבוק. לדבריו המתלוננת חששה כי יכה אותה, אך הוא לא עשה כן ולא התכוון לעשות כן [ר' עמ' 29 ש' 8-19].


בחקירה נגדית חזר על גרסה זו. לשאלות של ב"כ המאשימה הבהיר כי הסימנים על ידה של המתלוננת נגרמו כתוצאה מאחיזתו אותה, כאשר ניסה להוריד מידיה את הבקבוק, כי לא סיפק הסבר זה במשטרה בחקירתו, שם טען כי אינו יודע מנין הסימנים [עמ' 30 ש' 3-6], כי השוטר הורה לאשתו מה לומר בתלונתה [עמ' 30 ש'24-26],  ואף טרח להסביר את מערכת הכוחות במשפחתו במילים אלו :

"אני אסביר לך מה קורה במשפחה שלי. היא הולכת לפי הראש של אמא שלה, אמא שלה היא הראש של המשפחה, היא דוגלת לעשות את כל הסנקציות והיא עושה בלגן אחד שלם, אם תראה מה הולך במשפחה שלה אתה תהיה מסכן"


[ר' עמ' 31 ש' 8-10]


עוד טען הנאשם, כי לא הסביר בחקירתו במשטרה שהסימנים על ידי המתלוננת נגרמו כתוצאה מאחיזתו אותה, וזאת כדי לא לסבך אותה בחקירה, ומשום שביקש להגן עליה [עמ' 32 ש' 3-6]. כך גם הסביר בחקירה חוזרת, כי הוא אוהב את אשתו וביקש שלא תיענש בגין דבריה במשטרה [עמ' 32 ש' 25-32].


בחקירותיו תחת אזהרה במשטרה [ת/4, ת/5] הנאשם אינו מספק כל הסבר לסימנים שעל ידיה של המתלוננת. רק בחקירתו השנייה [ת/5] מיום 28.2.2010, היינו יומיים לאחר האירוע, הוא מעלה לראשונה את הטענה כי המתלוננת הניפה לעברו בקבוק יין והוא נאלץ להשתלט עליה. חקירותיו קצרות ומרבית תשובותיו מסתכמות ב"אני לא יודע" וזאת בצד ההכחשה את טענות האלימות מצידו.


17. לאור מכלול עדויות המאשימה, הסבריו של הנאשם אינם מספקים, אינם מהימנים ועולה הרושם כי התעוררו בדיעבד על מנת לספק הסבר מזכה לראיות המאשימה.


18. חרף האמור, יש מקום להידרש לעדותו של רס"מ דורון אליחי [עת/3], אשר גבה אמרותיה של המתלוננת, וזאת לאור הטענה של הנאשם והמתלוננת, כי דברים הושמו בפיה מאת השוטרים שגב תלונתה.

העד אישר למעשה כי לא הקריא למתלוננת את הודעתה לאחר שנגבתה, ובטרם חתמה עליה, אף טען כי כשהוא כותב את הדברים שנמסרים לו, הוא מקריא אותם בקול [ר' עמ' 24 ש' 9-10 לפר'].

על אף שרצוי היה וראוי היה כי הודעת עד, מתלונן, נאשם תוקרא לו או שתיקרא על ידו, ברם החתימה עליה, לא שוכנעתי, אך בשל עניין זה, כי הדברים שנכתבו מפיה של המתלוננת, לא נאמרו על ידה. כאן ראוי לחזור ולהזכיר את העובדה, כי כשהגיעה המתלוננת לבטל תלונתה [ת/2], ענתה לשאלה ישירה של רס"מ דורון אליחי, כי תלונתה אמת היא.


19. בנסיבות אלה, ולאור האמור, שוכנעתי מעבר לספק סביר, כי הנאשם תקף את המתלוננת במכות בגופה וזאת לאחר שהשכיב אותה על הרצפה.


יחד עם זאת, התעורר בליבי ספק באשר לתקיפה הנטענת כאשר הנאשם אחז במתלוננת על מנת להוריד את בקבוק היין מידיה, שכן טענה זו חוזרת ועולה, גם בחקירותיו של הנאשם במשטרה ולא מן הנמנע, כי טענת ההגנה העצמית בנסיבות העניין היא נכונה. אין המדובר בתקיפה שאיננה פרופורציונלית, או איננה נדרשת שעה שמונף בקבוק יין לעברו של אדם. גם המתלוננת בתלונתה [ת/1] מבהירה כי הניפה בקבוק יין לעבר הנאשם [ר' ת/1, ש' 11-12]. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות טענת ההגנה העצמית של הנאשם בהתייחס לנקודה זו.

לאור העובדה כי החבלה המתוארת על ידה של המתלוננת היא מינורית [ר' הערת החוקר בת/1 ש' 27 - "אדמומיות קלה"], נראה כי לא מן הנמנע שמדובר בחבלה שיכולה היתה להיגרם כתוצאה מאחיזת הנאשם את המתלוננת שעה שהניפה לעברו את בקבוק היין. על כן אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה חבלנית של בת זוג לפי סעיפים 380 +382(ג) לחוק העונשין, אלא בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג לפי סעיפים 379 +382(ג) לחוק העונשין.


20. הסנגור העלה שלוש טענות הגנה מכוחן ביקש לזכות את הנאשם. האחת היא טענה של הגנה עצמית, אשר התקבלה באופן חלקי כאמור לעיל. 


השנייה היא טענה של זוטות, ולפיה התקיפה של הנאשם את המתלוננת היא זוטות ולכן אין להרשיעו בעבירה של תקיפת בת זוג. אלא שהסנגור מכוון בטענה זו ללפיתתו של הנאשם את ידי המתלוננת לאחר שזו הניפה לעברו את בקבוק היין. כאמור, מצאתי כי הנאשם תקף את המתלוננת בסמוך ולאחר מכן, לאחר שהפילה על הרצפה. בתקיפה זו של בת זוג לא ניתן לראות זוטות.


טענה נוספת היא הטענה של הגנה מן הצדק, אשר מכוונת לעובדה כי המתלוננת לא נחקרה באזהרה בחשד לתקיפתו של הנאשם באמצעות בקבוק היין. לא אוכל לקבל טענה זו כלל ובוודאי שבנסיבות העניין והקביעות העובדתיות דלעיל, לא היה בכוחה להביא לזיכויו של הנאשם, שכן לאור מסכת הראיות שעמדה בפני חוקרי המשטרה ולשכת התביעות, לא היה מקום לחקור את המתלוננת באזהרה.


21. לאור כלל האמור אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג לפי סעיפים 379 ו- 382(ג) לחוק העונשין.



ניתנה והודעה היום כ"ב חשון תשע"ג, 07/11/2012 במעמד הנוכחים.

 

שרה חביב, שופטת


ב"כ הצדדים:

נבקש לדחות את הטיעון לעונש.  


החלטה

קובעת לטיעונים לעונש ליום 20.12.2012 בשעה 13:00.

הנאשם מוזהר כי לא יקבל הזמנה נוספת וכי אם לא יתייצב ישקול בית המשפט להוציא נגדו צו הבאה והדיון ישמע בהעדרו. 



ניתנה והודעה היום כ"ב חשון תשע"ג, 07/11/2012 במעמד הנוכחים.

 


שרה חביב, שופטת