Hebrew Russian
דף הבית » הישגי המשרד » חתך פנים לחברו וירצה 5 חודשים של עבודות שרות בלבד, בגלל הליך שיקומי משמעותי שעבר!

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 8652-07-14 מדינת ישראל נ' #####              03 אפריל 2017


 לפני כבוד השופטת גילת שלו 

המאשימה

 מדינת ישראל

נגד

הנאשם

 ##### ת.ז.  #####

נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד טלי פלדמן
הנאשם וב"כ עו"ד דמיטרי ורניצקי

פרוטוקול

הנאשם:

לשאלת ביהמ"ש אם אני מוכן לרצות עונש בדרך של עבודות שירות בכפוף לכך שיש לי זכות ערעור, אני משיב שאין לי ברירה, אני אקבל כל מה שביהמ"ש יגיד. אני רוצה להגיד שאחרי כל התהליך, אני ממשיך ומאוד השתניתי וכמה הצטערתי ואני לא יודע עוד כמה אני צריך להצטער ולשלם מחיר ואני מוכן. אני גם מחכה לאמונה ותקווה למשהו טוב, להרים קצת ראש. אני מסכים לבצע עבודות שרות, זה ברור. המועד המשוער של סיום ההוסטל זה באמצע חודש יוני.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- החוק), וזוכה מעבירת איומים.
כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, ביום 28.6.14 בסמוך לשעה 17:00, ישב הנאשם עם חברו וצ'סלאב גריגורייב בדירתו של וצ'סלאב בערד, ושתה עמו משקאות אלכוהוליים. בסמוך למועד זה, הגיע לדירה ג.ט (להלן- המתלונן), המתגורר גם הוא בדירה, ובינו לבין הנאשם התגלע ויכוח מילולי על רקע חוב כספי ומשחקי קלפים. במהלך הוויכוח, ניגש הנאשם למטבח הדירה, נטל סכין מטבח, התקרב אל המתלונן כשהוא מסתיר את הסכין מאחורי גבו, שלף את הסכין וחתך באמצעותה את המתלונן בפניו. המתלונן בתגובה קם ממקומו, הדף את הנאשם מעליו, עזב את הדירה וניגש אל תחנת המשטרה, כשהוא מדמם, ומשם פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "סורוקה". כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרם למתלונן חתך עמוק בצדי האף משמאל, הממשיך לכיוון השפה העליונה משמאל, החתכים נסגרו באמצעות תפרים והדבקה.
במסגרת הכרעת הדין דחיתי את טענות ההגנה לפיהן יש להרשיע את הנאשם בעבירה הקלה יותר של פציעה בנסיבות מחמירות, לאור טיב החבלה שנגרמה למתלונן ובשל טענתו לאכיפה בררנית בעת הגשת כתב האישום לפי הסעיף החמור יותר. עם זאת, לאור עדות המתלונן, ולאור הודעת המאשימה כי היא אינה חולקת על כך שהנאשם היה שיכור בעת האירוע, ואינה עומדת על הוכחת עבירת האיומים, זוכה הנאשם מעבירה זו. 
לאחר מתן הכרעת הדין, לבקשת הסנגור, ומאחר שהנאשם שולב בקהילה טיפולית כבר בהליכי המעצר, התבקש אודותיו תסקיר של שירות המבחן. 
תסקירי שירות המבחן וחוות דעת הממונה בתסקיר מיום 6.10.16 פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כבן 44, גרוש ואב לשני ילדים בוגרים המתגוררים עם אמם. הנאשם החל להשתמש בסמים בגיל 14, בהמשך נישא והתגייס לצבא בקזחסטן, ולאחר שחרורו מהצבא מצבו התדרדר, השימוש בסמים העמיק והתרחב לסמים קשים, והוא החל להיות מעורב בעולם העברייני; לאחר עלייתו ארצה בשנת 1994, הנאשם עבד תקופה ארוכה בענף המזון, ולאחר הפסקה קצרה המשיך לצרוך סמים מסוגים שונים; הנאשם ריצה עונשי מאסר בפועל על רקע מעורבותו בעבירות שונות משנת 1999 ואילך; לגבי צריכת אלכוהול, טען הנאשם כי נהג לשתות אלכוהול באופן מזדמן ולא בכמויות גדולות, אם כי אחת לכמה חודשים נהג לשתות לשוכרה למשך יומיים-שלושה.במסגרת הליך המעצר, שולב הנאשם בטיפול בתחום ההתמכרויות בקהילת "אילנות", שם שהה כתשעה חודשים, אך התקשה להכיל את הטיפול ולהתמודד עם הרגשות שהוצפו בעקבותיו, ולכן עזב את הקהילה; הנאשם ביקש לשוב לקהילה עם עזיבתו, ולאחר כשישה חודשים התקבל שוב.שירות המבחן ציין כי לדברי גורמי הטיפול ב"אילנות", בשונה מסבב הטיפול הראשון בקהילה אז הנאשם היה בעיקר שקט ומופנם, הפעם הנאשם מביע רצון ואמונה רבה ביכולותיו להיות בטיפול ולהמנע משימוש בסמים, לוקח חלק פעיל בקבוצות, וגם בטיפול הפרטני ניכרים מצדו פתיחות ורצון לרכישת כלים להתמודדות, וכיום הוא מתבונן באומץ ובכנות על חייו ועל התנהלותו. מבחינה התנהגותית, צוין כי הנאשם מתפקד היטב, מגלה חריצות ומנסה לרצות, לעתים מעבר לנדרש, ומצליח להתמודד עם מצבי לחץ מבלי להגיע להסלמה; בנוסף, הנאשם מוצא את האפשרות בקהילה לבטא את כשרונותיו הרבים בתחום המזון, מוזיקה וציור.שירות המבחן ציין כי לאחרונה עבר הנאשם לשלב ג' בקהילה, החל לעבוד כטבח בקייטרינג, ומתעתד לעבור להוסטל בעוד כחודש וחצי.
שירות המבחן ציין, כי בשנתיים האחרונות עבר הנאשם תהליך אישי משמעותי, המבטא שינוי ממשי מעמדותיו הקודמות של מציאת מפלט לקשייו בשימוש באלכוהול והתחברות לחברה שולית; בנוסף, חל שינוי משמעותי יחסית לתחילת ההליך הטיפולי בהליך המעצר, אז התקשה לבחון את דפוסיו ולהכיל את הטיפול הרגשי, בעיקר בשל קשייו בקבלת ביקורת וסמכות, והצורך לחדש את קשריו עם בני משפחתו ולשוחח עמם על קשייו. שירות המבחן העריך, כי נקודת השפל בה היה מצוי הנאשם לאחר עזיבת הטיפול בקהילה, היווה גורם ממנף לשינוי המשמעותי בעמדותיו, בכל המישורים, עם חזרתו לטיפול. לבקשת שירות המבחן, נדחה הדיון על מנת שיוכל להפגש עם הנאשם ולשוחח איתו על העבירה.
בתסקיר מיום 31.10.16 ציין שירות המבחן, כי בשיחה עם הנאשם, הוא אמר שחזרתו לקהילה בפעם השניה היתה קלה יותר עבורו, שכן הבין את הציפיות ממנו והיה ערוך לחשיפה, פתיחות והתבוננות עצמית, והוא אף חשף פרטים על עצמו בפני חבריו לקהילה, מה שאיפשר בהמשך חשיפה עמוקה יותר בהליך הטיפולי. עוד לדברי הנאשם, אורח חייו קודם לאירוע התאפיין בשימוש בסמים ואלכוהול, כמפלט מפני הצורך להתמודד עם קשייו, ולאחר גירושיו התקשה להתמודד עם רגשות הבדידות והעצב; על רקע אורח חיים זה, הסביר הנאשם את התנהגותו באירוע, וטען כי כיום הוא מבין ששתיית אלכוהול העצימה אצלו דפוסים אלימים ותוקפניים, כפי שקרה באירוע, והביע חרטה וצער על התנהגותו זו.  שירות המבחן ציין כי הנאשם אמור לסיים את שלב ג' בקהילה ולעבור להוסטל של בוגרי הקהילה לתקופה של כחצי שנה, שם ימשיך בטיפול וימשיך לעבוד במקום עבודתו. כן צוין, כי גורמי הטיפול בקהילה הביעו את הערכתם לתהליך החיובי שעובר הנאשם, וכי לאור עברו קיימת חשיבות שהוא ימשיך בקשר עם גורמי הטיפול ויישאר במעקב, גם לאחר סיום שהותו בהוסטל. להתרשמות שירות המבחן, הנאשם מסוגל כיום לקחת אחריות על חייו, מתוך מודעות לדפוסי התנהגותו ותגובותיו במצבים קשים, ומתוך רצון לרכוש כלים שיסייעו לו להתמודדות נורמטיבית בהמשך חייו. על כן, לאור החשיבות בהמשך תהליך השיקום בהוסטל, ובשמירה על יציבות וארגון בחייו, לאור גילו המתקדם והעובדה שמדובר בנסיון טיפולי ראשון בחייו, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה. עוד ציין שירות המבחן, כי להתרשמותו עונש מאסר בפועל, ואף עונש מאסר בדרך של עבודות שירות שיקטע את עבודתו ויחזירו לסביבת מגוריו, עשוי לקטוע את הליך השיקום ולסכן את הישגיו. לכן המליץ שירות המבחן על צו מבחן וענישה מותנית.
לאור החלטתי מיום 13.11.16, בה ביקשתי הבהרה לגבי צו מבחן שהוטל על הנאשם בשנת 2012, והאם הוא הוטל בעקבות הליך טיפולי, הוגשה הבהרה ביום 20.11.16. שירות המבחן ציין, כי צו המבחן הוטל על הנאשם בגין עבירות רכוש שביצע, ובמסגרתו הגיע הנאשם לשיחות פרטניות ביחידה לטיפול בהתמכרויות בערד, לפגישות מעקב בשירות המבחן, ולמתן בדיקות שתן; הוא עמד בצו המבחן באופן מלא, והרושם היה כי תפקודו נורמטיבי ויציב במישור האישי והתעסוקתי. עוד צוין, כי במסגרת התיק הנוכחי, שירות המבחן סבר כי על מנת לשמר את הימנעותו משימוש בסמים ואורח חיים התמכרותי לאורך זמן, נדרש הליך טיפולי אינטנסיבי וממושך בקהילה סגורה, וכי הנאשם עמד בהליך זה. שירות המבחן חזר על המלצותיו לעונש, אך ציין כי לאחר מחשבה מחודשת, יש מקום להטיל על הנאשם גם פיצוי משמעותי למתלונן. 
בחוות דעת הממונה מיום 9.1.17, נמצא הנאשם לא כשיר לריצוי עבודות שירות, וזאת משום ש"משיחה טלפונית שערכתי עם העובדת הסוציאלית המטפלת, הנ"ל נמצא בהליך שיקומי המשלב תעסוקה עד שעה 16:00 והתמודדות עם סדר יום. צפוי לסיים את ההליך המדובר בסוף חודש 06/2017. לאור הדברים הללו, בהיות הנ"ל בהליך טיפולי משמעותי, כיום לא ניתן להשימו בעבודות שירות".
לאור החלטתי מיום 11.1.17 כי שירות המבחן יבהיר מדוע לפי עמדת הגורמים המטפלים הנאשם אינו יכול לבצע עבודות שירות במקום עבודה בעת שהותו בהוסטל, וזאת בהנחה שבית המשפט אינו מקבל את ההמלצה העונשית של שירות המבחן, התקבל ביום 17.1.17 תסקיר נוסף. בתסקיר צוין כי כחלק מכללי ההוסטל מחויב הנאשם לעבוד במשרה מלאה, על מנת שיוכל לשלם שכר דירה להוסטל ולממן הוצאות כלליות, וכי בנוסף, היציאה לעבודה היא חלק מההליך הטיפולי אותו הוא עובר, כאשר מעבר לשעות העבודה, הוא מחויב להגיע לפגישות וקבוצות שונות; על כן, צוין, כי החלטה להטיל על הנאשם עבודות שירות בשלב זה, תחייב אותו לעזוב את ההוסטל בטרם סיום הטיפול, מה שעלול לפגוע בשיקומו. בנוסף, חזר שירות המבחן על עמדתו כי מאסר בעבודות שירות עלול לקטוע את הליך השיקום בו מצוי הנאשם ולסכן את הישגיו. בסופו של התסקיר המליץ שירות המבחן להוסיף גם עונש של 300 שעות של"צ, שיהווה ענישה מרתיעה וחינוכית, לצד צו מבחן, מאסר על תנאי, התחייבות ופיצוי.
לאור החלטתי מיום 26.2.17, במסגרתה הבהרתי כי אינני יכולה לקבל את המלצת שירות המבחן, ולאחר החלטה נוספת מיום 26.3.17, הוגשה בסופו של דבר חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. בחוות הדעת צוין, כי ניתן להציב את הנאשם לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות בחברה קדישא בכפר סבא, החל מיום 11.7.17, אך זאת בכפוף לכך שימציא אישור על סיום הטיפול בהוסטל ויעבור בדיקה רפואית לאחר מכן, שכן רופא שב"ס סבור כי לא ניתן לבדוק התאמתו מבחינה רפואית, טרם סיום הטיפול בהוסטל.
ראיות וטיעונים לעונש כראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה את גליון הרישום הפלילי של הנאשם, ממנו עולה כי לחובתו 8 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, עבירות רכוש רבות ועבירות סמים, וכי הוא אף ריצה מאסרים בפועל; בשנת 1999 נדון הנאשם ל-18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה של תקיפת בת זוג; בשנת 2004 נדון ל-8 חודשי מאסר בפועל בגין מספר עבירות רכוש והחזקת סכין; במהלך השנים נדון מספר פעמים לעונשי מאסר על תנאי בגין עבירות שונות (כשהאחרונה בהן בוצעה בשנת 2008); וביום 4.3.12 נדון לצו מבחן ולהארכת מאסר על תנאי, בגין עבירות רכוש שביצע בשנת 2006.
במסגרת הטיעונים לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לחומרת העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, והדגישה כי המדובר בגרימת פגיעה קשה במתלונן, על רקע ויכוח סתמי, וכי הנאשם כיוון את הפגיעה לפניו של המתלונן ואף הותיר בהם צלקת, שככל הנראה תיוותר לצמיתות. לאור חומרת האירועים, ולאור עדותו של המתלונן, ממנה ניתן ללמוד, לדבריה, על הסבל הקשה שהוא סובל כתוצאה ממעשי הנאשם, עתרה ב"כ המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי.אשר לגזירת דינו של הנאשם, הפנתה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי המכביד, וטענה כי על אף האמור בתסקירים, חלק מהליך השיקום וקבלת אחריות הוא גם התובנה שלמעשים חמורים יש מחיר ובגינם יש לרצות עונש. לדבריה, בהמלצת שירות המבחן אין אף המלצה למתן פיצוי למתלונן, מה שמעיד על כך שהיא אינה לוקחת בחשבון את הצורך בהרתעה ובגמול, את חומרת המעשה ותוצאותיו, ומעמידה רק את הנאשם במרכז. לדבריה, לאור ההליך הטיפולי שעבר הנאשם, יש להטיל עליו עונש מאסר המצוי ברף התחתון של המתחם, אך לא ניתן לסיים את ההליך ללא ענישה משמעותית.
ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום ולקח אחריות מלאה למעשיו עוד מתחילת ההליך, וניהל הוכחות רק סביב השאלה המשפטית של סעיף העבירה; וכן הפנה לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ביולי 2014. לטענתו, מבלי להתעלם מהצלקת שנותרה על פני המתלונן, הרי שעל פי עדות הרופא שבדק אותו, מדובר בפגיעה אסתטית בלבד, ולא הובאו ראיות לכך שנגרמו למתלונן סבל או אי נוחות פרט לכך.הסנגור מיקד את טיעוניו בכברת הדרך הטיפולית שעבר הנאשם מאז ביצוע העבירה, לאחר שבתקופת מעצרו ביקש להשתלב בטיפול ארוך טווח בקהילה טיפולית, והמתין תקופה ארוכה במעצר לשם כך; והפנה להתרשמות שירות המבחן לגבי התקדמותו בהליך הטיפולי, לאחר שנקלט בפעם השניה בקהילה. לטענתו, כיום מדובר באדם אחר לגמרי מאותו אדם שביצע את העבירה על רקע שימוש באלכוהול, הוא מביע חרטה על מעשיו והשתקם בכל תחומי חייו, והחברה בכללותה יצאה נשכרת משיקומו. הסנגור טען כי מבלי להקל ראש בעברו הפלילי של הנאשם, הרי שהרשעתו האחרונה משנת 2012; הפנה לכך שהוא היה עצור בתיק זה תקופה של מספר חודשים; וטען כי שליחתו כעת לריצוי עונש מאסר תביא לנסיגה בהליך השיקומי שעבר, תוריד לטמיון את מאמציו בשנתיים האחרונות, ותגרום לו לנזק קשה ובלתי הפיך. לדבריו, מתחם הענישה אמור להיות נמוך מזה לו עתרה המאשימה, ובכל מקרה עתר הסנגור לסטות לקולא ממתחם הענישה שייקבע, לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד עם צו מבחן ופיצוי. יצוין, כי לאחר הטיעונים לעונש הגיש הסנגור אסופת פסיקה, במסגרתה הוטלו בגין עבירות דומות, במסגרתן נגרמו חבלות חמורות יותר מבענייננו, עונשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועתר לאור הפסיקה ולאור תקופת מעצרו של הנאשם, שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל. 
לאחר קבלת החלטות בית המשפט בעקבות חוות דעת הממונה, עתר הסנגור שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, אשר יאלץ את הנאשם לשוב לבית הוריו ולסביבה שלילית, יפגע במאמצי שיקומו, ולדבריו, יוריד את ההליך הטיפולי לטמיון.
הנאשם עצמו הביע צער וחרטה על מעשיו; לדבריו, הוא לא ידע להתמודד עם בעיותיו ומצא מפלט בסמים ואלכוהול, אך כיום, לאחר ששהה 20 חודשים בקהילה טיפולית ועבר תהליך לא פשוט, הוא מצא את דרכו, מבין את חשיבות הקשר עם משפחתו, ומבקש הזדמנות לתפקד כאדם נורמטיבי בחברה ובמשפחה. לשאלת בית המשפט לגבי הרשעתו משנת 2012, השיב הנאשם כי דובר בתיק משנת 2006, בגינו לא נדון לעונש, עקב תסקיר חיובי. בהמשך, ולאחר החלטותיי בנוגע לעבודות השירות, טען הנאשם כי בהיותו בהוסטל הוא מאד עסוק בטיפול ואין לו יום חופשי, כי הוא החל לשלם את חובותיו, וכי גם לאחר סיום ההוסטל הוא לא יודע כיצד יוכל לעמוד בביצוע עבודות שירות לצד כל המטלות הטיפוליות והצורך להתפרנס. לדבריו, מעולם לא ניתנה לו הזדמנות, פרט לתקופה בה היה נתון במבחן טהור, שבמהלכה הוא נתן בדיקות שתן סדירות, אך המשיך לצרוך אלכוהול.  
דיון והכרעהבסימן א1 לפרק ו' לחוק, שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה, היינו, ניתן משקל בכורה לשיקולי הענישה של גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה, על העונש להלום את חומרת העבירה בנסיבותיה ואת מידת אשמו של הנאשם.העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה, במסגרתה פגע הנאשם בערך חברתי מוגן רם מעלה של זכות האדם להגנה על שלומו ועל שלמות גופו, וזכותו לתחושת בטחון בכל מקום בו הוא נמצא. לא אחת נכתב, כי בית המשפט מצווה לתת תרומתו למלחמה הקשה באלימות המשתוללת במדינה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 8314/03 רג'אח נ' מדינת ישראל (7.6.05):"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".
בכל הנוגע לעבירות אלימות בהן נעשה שימוש בנשק קר, נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון כי יש למגר את "תת תרבות הסכין" בדרך של הטלת עונשי מאסר מרתיעים, וכך נקבע למשל בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.09) (להלן- עניין חסן):"קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח".
אשר למדיניות הענישה הנהוגה, עיון בפסיקה מעלה, כי מי שתוקף את רעהו באמצעות נשק קר (בין אם מדובר בסכין, בקבוק או חפץ אחר) וגורם לו לחבלה חמורה, וגם כשאין מדובר בעבירה לפי סעיף 329 לחוק הדורשת כוונה מיוחדת, אלא בעבירה לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק, כבענייננו, בדרך כלל דינו לעונש מאסר מוחשי לריצוי בפועל; כאשר משך המאסר תלוי, בין היתר, בחומרת התקיפה ועוצמתה, בנסיבות האירוע ובחומרת החבלות שנגרמו לקרבן (ראו למשל ע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל (30.11.14)- 50 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל (23.2.06)- 3 שנות מאסר בפועל; ע"פ 3436/14 הילאלי נ' מדינת ישראל (23.3.15)- 24 חודשי מאסר בפועל; עניין חסן הנ"ל- 18 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 4741/13 מדינת ישראל נ' נעאמנה (10.6.14)- 12 חודשי מאסר בפועל). לצד זאת, במקרים מיוחדים, ולמעשה בנסיבות אשר כיום לאחר תיקון 113 לחוק, מצדיקות חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, אף הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (ראו למשל ע"פ 10676/07 אביטאן נ' מדינת ישראל (18.9.08), ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ. ברזינסקי (22.3.10), וכן הפסיקה אליה הפנה הסנגור).
בע"פ 7475/14 מהדי נ' מדינת ישראל (25.12.14) נקבע בהקשר זה:"מעיון בפסיקת בית משפט זה בשנים האחרונות עולה כי קשת הענישה בעבירות אלימות, הנעשות תוך שימוש בנשק קר, היא רחבה ומגוונת, אך היא כוללת ברוב המקרים עונשי מאסר בפועל שנעים בין 18 ל-24 חודשי מאסר בפועל, ככל שהנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון... ואף עונשי מאסר בפועל המגיעים לארבע שנות מאסר בפועל במקרים חמורים במיוחד. עם זאת, כבכל תחום במשפט הפלילי ניתן למצוא גם מקרים שבהם הענישה חורגת מהאמור לעיל – בין אם לחומרה ובין אם לקולא – בשים לב לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה... ניתן למצוא גם מקרים שבהם הושתו עונשים קלים יותר בעבירות אלימות שבוצעו בנסיבות דומות למקרה דנן, לרבות עונשי מאסר בני שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות...".
בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בענייננו, יש להתחשב לחומרא בחלקו הפעיל והבלעדי של הנאשם בביצוע העבירה; בעובדה שלא קדמה לאירוע כל אלימות או התגרות מצד המתלונן, כשהעבירה בוצעה על רקע ויכוח מילולי של מה בכך, ולאחר שהנאשם ניגש למטבח, לקח עמו סכין ואף החביאה מאחורי גבו, כדי להפתיע את המתלונן. בהקשר זה, לא ניתן להביא בחשבון לטובת הנאשם את העובדה שהוא היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה, ראשית מאחר שהוא נכנס במודע למצב זה, ושנית מאחר שעובדה זו נלקחה בחשבון בעת העמדתו לדין בעבירה הדורשת יסוד נפשי של פזיזות בלבד. אשר לנזק שנגרם למתלונן, על אף שבמדרג החבלות הנחשבות כחבלה חמורה, אין מדובר בנזק המצוי ברף עליון של חומרה, כמו נזק שפגע באיברים פנימיים או סיכן את חיי המתלונן, הרי שלא ניתן להקל ראש בחבלה שנגרמה למתלונן, חתך עמוק באזור האף והשפה העליונה, אשר הותיר צלקות במרכז פניו, הנראות לעין גם כיום (כפי שצוין בהכרעת הדין- צלקות מעל השפה בנטיה לצד ימין של הפנים ועל צידו השמאלי של האף). אין גם ספק כי הנזק שצפוי היה להגרם למתלונן, היה עלול להיות חמור הרבה יותר, כתוצאה מסתברת מן השימוש בסכין כלפי גופו של אדם, ובעיקר לאור דברי המתלונן (שנסקרו גם בהכרעת הדין), לפיהם הנאשם הניף את הסכין לעבר מרכז גופו מלמטה למעלה, ורק בשל התחמקותו של המתלונן, אשר קישת את גבו לאחור, הסכין פגעה רק בפניו.
לאור כל האמור לעיל, לאור מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, בשינויים המחויבים לענייננו, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשע הנאשם, נע בין 15 לבין 36 חודשי מאסר בפועל, וענישה נלווית הכוללת פיצוי למתלונן.
בעת גזירת דינו של הנאשם, אין ספק בעיני כי למרות חומרת העבירה בה הורשע, יש מקום להתחשבות ממשית בהליך הטיפולי הממושך והמשמעותי שעובר הנאשם, הכולל בעיקר גמילה מהתמכרותו ארוכת השנים לאלכוהול ולסמים, התמכרות אשר אף עמדה ברקע לביצוע העבירה בענייננו. בהקשר זה, יש להפנות להתרשמות הגורמים הטיפוליים מהתמדתו של הנאשם בטיפול, המשתרע על כל אורחות חייו, ומהפנמתו את תכני הטיפול.לצד האמור, יש להביא בחשבון את הנסיבות המקלות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובהן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם; ההשפעה שתהא לעונש מאסר עליו ועל בני משפחתו, בעיקר בהתחשב במצבו הרגיש לאחר שהשלים הליך טיפולי ארוך; העובדה שלמרות שכפר בעבירות שיוחסו לו מהבחינה המשפטית, הוא הודה בביצוע המעשים שיוחסו לו באירוע (אם כי הודאה זו לא חסכה את העדת המתלונן), ואף נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו.לאור מכלול הנסיבות האמורות, אני סבורה כי מדובר במקרה המצדיק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, והמנעות משליחתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
יחד עם זאת, על אף האמור בתסקירי שירות המבחן, ועל אף טענות הנאשם בדבר הקושי שייגרם לו אם יידרש לרצות מאסר בדרך של עבודות שירות, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בענייננו בצווי מבחן ושל"צ, כבהמלצת שירות המבחן, ואני סבורה כי האינטרס הציבורי אינו יכול להתיישב במקרה זה עם הטלת עונש שאינו כולל רכיב של מאסר. 
בענייננו, לצד השיקולים של חומרת העבירה, אינטרס ההלימה ושיקולי הרתעת הרבים והיחיד הרלוונטיים במיוחד לעבירות מסוג זה, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד של הנאשם, המתאר אדם שניהל במשך שנים רבות אורח חיים עברייני ושולי, שהתמקד בעיקר בעבירות רכוש ואלימות (ונתונים אלו אמורים היו למעשה להציב את עונשו של הנאשם בסמוך לאמצע המתחם שנקבע). זאת ועוד, בניגוד לדברי הנאשם, כי מעולם לא ניתנה לו הזדמנות בעבר, מגליון ההרשעות הקודמות שלו עולה כי הוא נדון בעבר מספר פעמים לענישה מותנית בלבד, וכי בשנת 2012 הוא נדון לצו מבחן ולהארכת מאסר על תנאי בן 12 חודשים; כעולה מהתסקיר מיום 20.11.16, במסגרת צו המבחן הוא התייצב לשיחות פרטניות ביחידה לטיפול בהתמכרויות ובשירות המבחן ומסר בדיקות שתן נקיות; אלא שההליך הטיפולי האמור לא היה אפקטיבי, כשמדברי הנאשם עצמו עולה, כי במהלך צו המבחן הוא המשיך לצרוך אלכוהול, ובסופו של דבר כשנה לאחר סיום צו המבחן האמור, הוא ביצע את העבירה שבענייננו, בהיותו נתון להשפעת אלכוהול.
בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, הן הנתונים בדבר חומרת העבירה, והן נתוניו של הנאשם והעובדה שהוא זכה בעבר להתחשבות יתרה, אך שב לסורו, אינני רואה הצדקה לחריגה המופרזת לקולא ממתחם העונש ההולם, כבהמלצת שירות המבחן; ואני סבורה כי האיזון הראוי בין כלל השיקולים הנוגדים, אמור להעשות בדרך של הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. אוסיף, כי לטעמי, מצופה ממי שעבר הליך שיקומי משמעותי, המבטא חרטה כנה והכאה על חטא, להפנים גם את הצורך בקבלת גמול הולם על מעשיו.במאמר מוסגר אציין, כי לא מצאתי ממש בטענה שהטלת עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות תביא לפגיעה אנושה בהליך השיקום, כאשר לא אחת מורים בתי המשפט על הטלת עונשי מאסר בדרך של עבודות שירות (עונש שכשלעצמו נחשב לעונש חינוכי ושיקומי, וכאמור מהווה חריגה ממתחם העונש ההולם), על נאשמים במצבו של הנאשם שעברו הליך טיפולי אינטנסיבי ומשמעותי, לרוב תוך אימוץ עתירת ההגנה, וזאת ללא כל טענה שהעונש פגע או יפגע בהליך השיקום.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את העובדה שהנאשם שהה תקופה של כ-6 חודשים במעצר (מיום 28.6.14 עד 4.11.14, ומיום 10.11.15 עד 7.1.16), אשר לא ינוכו מהעונש שיוטל, אני סבורה כי ניתן לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם שנקבע, באופן אשר לא יחייב את חזרת הנאשם לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ויאפשר לו להמשיך בהליך השיקומי בו הוא מצוי. 

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 5 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, אותם יבצע הנאשם בחברה קדישא כפר סבא, בימים א-ה, למשך 8 וחצי שעות יומיות. על הנאשם להתייצב לריצוי המאסר ביום 11/7/17, בשעה 08:00, במפקדת מחוז מרכז ביחידה לעבודות שירות, אלא אם הממונה על עבודות השירות יודיע לו על מועד תחילה אחר.  מובהר לנאשם כי עם סיום הטיפול בהוסטל, עליו להתייצב במשרדי הממונה ולהמציא אישור על סיום הטיפול, ולעבור בדיקה רפואית, כתנאי לאפשרות ריצוי המאסר בדרך של עבודות שרות.  מוסבר לנאשם כי עליו לעמוד בתנאי העבודה, וכי כל הפרה של תנאי עבודות השירות  עלולה להביא להפסקה מנהלית של העבודות, ולריצוי יתרת התקופה במאסר ממש.
2. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מהיום, יעבור הנאשם עבירה נוספת בה הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי בסך 8,000 ₪ למתלונן מר ג.ט. הפיצוי ישולם ב-8 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/12/17.

4. הנאשם יימצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום. מוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי הצו, ניתן יהיה להפקיעו ולגזור דינו לרכיבי ענישה נוספים.

המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום ז' ניסן תשע"ז, 03/04/2017 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת
הוקלד על ידי ציונה נסירי