Hebrew Russian
דף הבית » תחומי התמחות » אלימות במשפחה

עבירות של אלימות במשפחה (אלמ"ב) נמצאות בפרק י' לחוק העונשין הדן בעבירות אלימות באופן כללי, ועל כן מדובר בעבירות אלימות לכל דבר.
יחד עם זאת, כפי שעשה המחוקק בקובעו עונשים מיוחדים, מחמירים יותר, עבור עבירות של אלימות שנעברו בתוך המשפחה, כך גם אנו החלטתנו להקדיש לעבירות של אלימות במשפחה מעמד נפרד באתר, וזאת בשל ייחודיותן.

כפי שצוין לעיל, עבירות של אלימות במשפחה הן עבירות אלימות לכל דבר, ולכן כל מה שנאמר אודות עבירות אלימות "רגילות" יהיה נכון, בשינויים שיפורטו להלן, גם בעבירות של אלימות במשפחה.
על כן, המושגים כגון תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה, חבלה חמורה, פציעה ועוד ייבחנו ע"פ הקריטריונים שנקבעו לגבי עבירות אלימות "רגילות".

השוני והייחודיות של עבירות אלימות במשפחה לעומת עבירות אלימות "רגילות":
על מנת לדון בעבירות אלמ"ב יש לבחון, תחילה, מי ייחשב ל"בן משפחה" ע"פ חוק.

בהתאם לחוק העונשין, "בן משפחה" של עובר העבירה, הוא גם מי שהיה בן משפחתו בעבר, והוא אחד מאלה:

(1) בן זוגו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו;
(2) קטין או חסר ישע, שעליו עובר העבירה אחראי.

בנוסף, חוק העונשין מגדיר את המושגים "קטין", "חסר ישע" ו"אחראי על קטין או חסר ישע":

"קטין" – אדם שטרם מלאו לו 18 שנים.
"חסר ישע" – מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו.
"אחראי על קטין או חסר ישע" - כל אחד מאלה:
(1) הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו;
(2) בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו, בן זוגו של אומן, וכן הורהו של אומן, צאצאו של אומן, אחיו או אחותו של אומן ובן זוגו של כל אחד מאלה;
(3) מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות.

לסיכום, ניתן לומר, כי, לרוב, אדם ייחשב כעובר של עבירת אלמ"ב כאשר הוא עובר עבירת אלימות כלפי בן או בת זוגו, (כשלעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר בבני זוג נשואים או ידועים בציבור או כאלה שכבר התגרשו לפני מס' שנים) או כלפי ילדיו הקטינים.

בנוסף, כאשר אדם בגיר שאינו חסר ישע עובר עבירת אלימות כלפי קטין שיש לו קשר משפחתי אליו במובן הרחב (נכד, אחיין, גיס, אחות ועוד) או כלפי אדם עם מוגבלות גופנית, שכלית או נפשית שלא מסוגל לדאוג לעצמן, והוא אחראי על הקטין או על חסר ישע מכוח הדין – הוא גם ייחשב כעובר עבירה של אלימות במשפחה.

עונשים בגין עבירות של אלימות במשפחה:
המחוקק רואה בחומרה רבה כאשר העבירות של אלימות נעברות בחדרי חדרים כלפי אנשים הכי קרובים ובכך פוגעות בתא המשפחתי.
כמו כן, רואה המחוקק בחומרה מיוחדת כאשר העבירות של אלימות נעברות כלפי מי שלא יכול להגן על על עצמו - ילדים קטינים ואנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית.

אשר על לכן, קבע המחוקק עונשים מחמירים למי שעובר עבירות של אלימות במשפחה, לעומת עבירות אלימות "רגילות", כמפורט להלן:

תקיפה:   
בעוד שבגין עבירת התקיפה "הרגילה" העונש המקסימאלי הינו שנתיים מאסר, הרי שבגין עבירת תקיפה שנעברב בבן זוג או כזו שנעברה ע"י אחראי בקטין או בחסר ישע - העונש המקסימאלי הינו 4 שנות מאסר.

תקיפה הגורמת חבלה של ממש:
בעוד שהעונש בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש "רגילה" הינו עד 3 שנות מאסר, הרי שבמידה והעבירה הזו נעברה כלפי בן זוג – העונש המקסימאלי הינו עד 6 שנות מאסר, ואם העבירה נעברה ע"י אחראי כלפי קטין או חסר ישע – העונש המקסימאלי הינו 7 שנות מאסר.

פציעה:
בעוד שהעונש המקסימאלי בגין עבירת הפציעה "הרגילה" הינו עד 3 שנות מאסר, הרי במידה והעבירה הזו נעברה כלפי בן משפחה – העונש המקסימאלי הינו 6 שנות מאסר.

חבלה חמורה:
בעוד שבגין העבירה של חבלה חמורה העונש המקסימאלי הינו 7 שנות מאסר, הרי שבמידה והעבירה הזו נעברה כלפי בן משפחה –העונש המקסימאלי הינו 10 שנות מאסר.

חבלה בכוונה מחמירה:
החוק קובע כי במידה והעבירה של חבלה בכוונה מחמירה נעברה כלפי בן משפחה, העונש שייגזר על העבריין לא יפחת מ-4 שנות מאסר, אלא אם כן ישנם טעמים מיוחדים שבית משפט יפרט בגזר דינו.
כמו כן, ע"פ החוק רק במקרים חריגים מאוד יוטל על מי שעבר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה כלפי בן משפחתו עונש מאסר שיהיה כולו על תנאי.


ביטול תלונה והתסמונת האישה המוּכה:
מדובר בעבירות שנעברות, פעמים רבות, במסגרת מערכת יחסים זוגית, שיכולה להיות טעונה במתחים שונים, אשר מאפיינים, לפעמים, את הקשר הזוגי או קשר עם ילדים.

עוד חשוב לציין כי בדרך כלל עבירות אלה נעברות בחדרי חדרים, כאשר האישה או הילד הם העד העיקרי והיחידי לאירוע.

פעמים רבות לאחר הגשת התלונה במשטרה האישה פונה למשטרה בפעם נוספת (או פונה לבית משפט) ומבקשת לבטל את תלונתה, לשחרר את בעלה ממעצר ועוד.

חשוב להבין כי במשפט פלילי ישראלי כמעט ולא קיים מושג של "ביטול" או "משיכת" תלונה.
כלומר, לאחר שאישה הגישה תלונה במשטרה היא לא יכולה למשוך אותה בחזרה ובכך לסגור את התיק הפלילי כנגד בעלה.
במידה ואישה תפנה למשטרה בבקשה לסגור את התיק כנגד בעלה, המשטרה אמורה לקחת ממנה עדות נוספת ובה האישה תישאל, בדרך כלל, מה הסיבה האמיתית לרצונה לבטל את תלונה.
במידה והאישה תגיד כי שיקרה בתלונתה הראשונה ולמעשה הבעל לא תקף אותה או שהיא הגזימה בתלונתה – הדבר יחליש את הראיות כנגד הבעל ואף יכול להביא בסיס לפתיחת תיק פלילי כנגד האישה, בגין שיבוש ראיות ומסירת ידיעות כוזבות.
לעומת זאת, אם יתברר כי האישה עומדת על גרסתה ותטען (בפנייה נוספת למשטרה) כי הבעל אכן נהג כלפיה באלימות והיא מבקשת לבטל תלונה כי היא מרחמת עליו וכי היא סולחת לו – הדבר לא יביא, בדרך כלל, לסגירת תיק פלילי כנגד הבעל האלים, וזאת מכיוון שבמקרים אלה ברור כי האישה פועלת מתוך תלות רגשית או כלכלית בבעלה או מתוך לחץ של בני משפחתו ולכן מנסה להטיב את מצבו של הבעל (תסמונת האישה המוּכה).

הסינדרום של האישה המוּכה יכול לבוא לידי ביטוי גם בזמן עדותה של האישה בבית משפט כנגד בעלה הנאשם.
במקרים רבים של תיקים פליליים של אלימות במשפחה האישה שבאה להעיד בבית משפט כנגד בעלה טוענת כי הנאשם לא עשה לה כלום, "שוכחת" דברים שמסרה במשטרה, טוענת כי שיקרה במשטרה וכו'.
חשוב לדעת כי גם כאשר האישה (או כל עד אחר) חוזרת בה מעדותה ומוסרת דברים ששונים באופן מהותי מהדברים שמסרה במשטרה, בית משפט יכול להכריז על העדה כ"עדה עוינת" והודעותיה שמסרה במשטרה יוגשו לשופט (על אף הכלל הרגיל לפיו, בדרך כלל, בית משפט לא נחשף לדברים שמסרו העדים במשטרה).
במצב דברים זה יצטרך בית המשפט להחליט לאיזו גרסה של האישה הוא מאמין: לגרסתה במשטרה בה האישה טענה כי הנאשם תקף אותה או לגרסתה "עדכנית" בבית משפט, לפיה הנאשם לא עשה לה כלום.

מניסיוננו, ברוב רובם של המקרים, ומתוך מודעות לתסמונת האישה המוּכה (לפיה, כאמור, מתוך לחצים שונים – כלכליים, רגשיים וכו', האישה מעוניינת לגונן על בעלה ורוצה בחזרתו הביתה על אף שהוא נוהג כלפיה באלימות), יעדיף בית המשפט את גרסתה של האישה במשטרה וירשיע את הנאשם האלים בעבירות פליליות שמיוחסות לו, על אף שהאישה טוענת בבית משפט כי הבעל לא עשה לה כלום.
 
עבירות של אלימות במשפחה מההיבט של דיני מעצר:
בתיקים פליליים רבים שדנים בעבירות של אלימות במשפחה נאלץ עורך דין פלילי להתמודד עם בקשת התביעה המשטרתית או הפרקליטות להחזיק את הבעל או האב האלים במעצר עד תום ההליכים כנגדו.

ע"פ החוק, ככל שמדובר בעבירות של אלימות במשפחה, קיימת "חזקת מסוכנות", כלומר כאשר קיימות ראיות לכאורה כנגד אדם כי עבר עבירה של אלימות במשפחה, ההנחה היא כי הוא מסוכן לציבור ולמתלוננת ו/או לילדיו, והנטל הוא עליו (ולא על התביעה) להוכיח את ההיפך.

בפרקטיקה, ברוב המקרים של עבירות אלימות במשפחה, ובוודאי כאשר מדובר בעבירות חמורות של אלימות במשפחה, (לדוג': עבירות בהן כתוצאה מהאירוע לאישה נגרמו חבלות, היא נזקקה לטיפול רפואי או כאשר מדובר בעבירות שמבוצעות באופן סדרתי או על רקע שתיית אלכוהול וכו'), בית משפט, בדרך כלל, לא ייקח סיכון, ויעדיף לשחרר את הבעל רק אחרי התערבות של גורמים סוציאליים (שרות המבחן) אשר יבחנו את רמת המסוכנות שנשקפת מהבעל האלים, והשחרור יהיה בתנאים שיבטיחו את שלומה של המתלוננת, כגון: מעצר בית מלא, (לפעמים עם האיזוק האלקטרוני), בהרחקה מהמתלוננת ובפיקוחם של ערבים רציניים.

הישגי המשרד בתחום של אלימות במשפחה

מאמר זה נכתב ע"י עורך דין ונוטריון דמיטרי ורניצקי. המאמר הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור במאמר זה מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.