עבירות אלימות
רוב עבירות האלימות מוסדרות בפרק י' לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעות בגוף".
ניתן לומר כי בחוק הפלילי קיים מדרג בין עבירות אלימות שונות, כשהחומרה שבעבירות האלימות נבחנת הן בהתחשב בעוצמת הפגיעה בגוף והחבלות שנגרמו לקורבן העבירה והן בהתחשב ביסוד הנפשי שהיה לתוקף בעת המעשה (לדוגמא: האם המעשים נעשו מתוך כוונה, ברשלנות או בקלות דעת).
המאמר שלהלן יסקור את עבירות האלימות העיקריות מהקלה אל החמורה:
תקיפה:
אדם יחשב כמבצע עבירת תקיפה, אם הוא –
מכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית; ולעניין זה, הפעלת כוח - לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.
מההגדרה הנ"ל ניתן להבין כי, הלכה למעשה, כל הפעלת כוח, ולוּ מינימאלית ביותר, ובכל דרך שהיא (דחיפה, יריקה, הזזה וכו') שנעשית בניגוד להסכמתו של האדם – ייחשבו לתקיפתו.
העונש בגין תקיפה סתם (כלומר – התקיפה הבסיסית ביותר, ללא חבלות) – עד שנתיים מאסר.
מי שעובר עבירה של תקיפה סתם כאשר באירוע נכחו שניים או יותר שחברו בצוותא, דינו – עד 4 שנות מאסר.
תקיפות סתם (כלומר, ללא חבלות) שבגינן נקבעו עונשים חמורים יותר, מאשר על התקיפה ה"בסיסית":
מי שתוקף חברו כדי לבצע פשע או תוקף חברו כדי לגנוב או תוקף חברו כדי להתנגד למעצר כדין, דינו – עד 3 שנות מאסר, ואם במהלך התקיפות הנ"ל נכחו 3 תוקפים או יותר שחברו בצוותא – דינם יכול להגיע עד 5 שנות מאסר.
תקיפת עובד ציבור:
מי שתוקף עובד ציבור, והתקיפה קשורה למילוי תפקידו של הנתקף – דינו עד 3 שנות מאסר.
במידה והעבירה של תקיפת עובד ציבור נעברה תוך שימוש בנשק חם או קר או שהתוקף התכוון להכשיל את עובד הציבור בתפקידו או שהתקיפה הייתה בצוותא של יותר משני אנשים, דינו - עד 5 שנות מאסר.
לעניין החוק, "עובד ציבור" מוגדר באופן רחב ביותר, ולמעשה, כל מי שנותן שירותים לאזרח מטעם גוף ציבורי כלשהו או מי שממלא תפקיד ציבורי כלשהו – ייחשב ל"עובד ציבור".
תגרה (קטטה):
מי שמשתתף שלא כדין בתגרה (קטטה) במקום ציבורי, דינו – עד שנת מאסר.
אומנם העבירה של תגרה לא מופיעה בפרק חוק העונשין שדן בעבירות אלימות, אך מדובר בעבירת אלימות, ומה שמאפיין אותה, זה כאשר מוגש כתב אישום בגין עבירת התגרה, הוא מוגש, בדרך כלל, כנגד כל המשתתפים באירוע.
כלומר, מדובר, הלכה למעשה, בעבירות תקיפה הדדיות, והמאשימה סבורה שאף אחד מהמשתתפים בתגרה לא פעל מתוך הגנה עצמית (שכן אחרת היו מגישים כתב אישום רק כנגד חלק מהמשתתפים באירוע בגין עבירת התקיפה.
תקיפה הגורמת חבלה של ממש:
תוקף חברו וגורם לו חבלה של ממש, דינו – עד 3 שנות מאסר.
"חבלה" לעניין חוק העונשין - מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים.
החבלות ה"נפוצות": נפיחות, סימני שריטות, סימנים אדומים וכו'.
מי שעובר עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כאשר באירוע השתתפו בצוותא שניים או יותר, דינו – עד 6 שנות מאסר.
פציעה:
מי שפוצע אדם שלא כדין, דינו – עד 3 שנות מאסר.
"פצע" לעניין חוק העונשין – חתך או דקירה המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף, ולעניין זה קרום חיצוני הוא כל קרום שאפשר לנגוע בו בלי לבתר או לבקוע כל קרום.
מי שעובר עבירה של פצעיה כשהוא מחזיק נשק חם או קר או כאשר מדובר בשני תוקפים או יותר שחברו יחד לביצוע עבירת הפציעה, דינו - עד 6 שנות מאסר.
חבלה חמורה:
מי שתוקף אדם וגורם לא שלא כדין חבלה חמורה, דינו – עד 7 שנות מאסר.
"חבלה חמורה" לעניין חוק העונשין - חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת (חבלה שיש בה סכנת נפשות), או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים.
מי שעובר עבירה של חבלה חמורה כשהוא מחזיק נשק חם או קר או כאשר מדובר בשני תוקפים או יותר שחברו יחד לביצוע עבירת החבלה החמורה, דינו – עד 14 שנות מאסר.
שוד:
אדם יחשב כמבצע שוד אם הוא –
הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה.
שוד בנסיבות מחמירות:
במידה והשודד היה מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או היה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו השודד פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו – השוד יייחשב כבוצע בנסיבות מחמירות.
פורמאלית, עבירת השוד נמצאת בפרק י"א של חור העונשין שעניינו עבירות רכוש, וזאת מכיוון שבעבירת שוד ישנם גם יסודות של עבירת רכוש.
הלכה למעשה, השודד פוגע גם בקניינו של אדם וגם בגופו.
לסיכום, עבירת השוד נחשבת גם לעבירת רכוש, אך גם לאחת עבירת האלימות החמורות ביותר.
העונש המקסימאלי שקבוע בגין עבירת השוד הינו 14 שנות מאסר, ואם השוד בוצע בנסיבות מחמירות – יכול העונש המקסימאלי להגיע עד 20 שנות מאסר.
חבלה בכוונה מחמירה:
העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - עד 20 שנות מאסר.
(1) פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;
(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;
(3) גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ;
(4) שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר או דבר כאמור;
(5) מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או נוזל משתך;
(6) זורק על אדם חומר או נוזל כאמור בפסקה (5), או משתמש בהם על גופו בדרך אחרת.
עבירות המתה:
ישנם 3 עבירות עיקריות בחוק העונשין שעניינן גרימת מוות לאדם, כאשר השוני ביניהן הוא בעיקר ביסוד הנפשי (הלך רוח) של מבצע העבירה.
גרם מוות ברשלנות:
הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – עד 3 שנות מאסר.
היסוד הנפשי שדרוש להתגבשות העבירה הנ"ל הינו, כאמור, רשלנות.
כלומר, מצד אחד למצבע העבירה לא הייתה כוונה לגרום למותו של אדם, אך מצד שני הוא פעל בחוסר סבירות, ולא כפי שמצופה לפעול בסיטואציה דומה מהאדם הסביר, ובכך גרם למותו של אדם.
העבירה של גרימת מוות ברשלנות נחשבת לעבירת המתה הכי קלה, ולכן העונש המקסימאלי שקבוע בגינה הינו נמוך יחסית, כאמור – 3 שנות מאסר (על אף שהתוצאה הינה טראגית – מותו של אדם).
הריגה:
הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, ודינו – עד 20 שנות מאסר.
היסוד הנפשי הדרוש להתגבשות עבירת ההריגה הינו מחשבה פלילית, על כל צורותיה: כלומר, מי שגורם למותו של אדם במעשה מתוך כוונה או אדישות או קלות דעת – יואשם בהריגה.
רצח:
העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד:
- גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו;
- גורם בכוונה תחילה למותו של אדם;
- גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה;
- גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש.
ניתן לראות, אפוא, כי בעבירת הרצח "הקלאסית" היסוד הנפשי שדרוש להתגבשות העבירה – הינו "כוונת תחילה" (ראה הסבר להלן).
יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות (כאשר מדבור בגרימת מוות במזיד להורים או לסבים או כאשר מדובר בגרימת מוות במזיד תוך ביצוע עבירה אחרת או גרימת מוות תוך ביצוע עיברה אחרת על מנת להימלט מהעונש – אין צורך בהוכחת כוונת תחילה על מנת להוכיח את יסודות עבירת הרצח.
"כוונת תחילה": ע"פ החוק וע"פ פסיקת בתי המשפט, כוונת תחילה זה הלך נפשי שבו אדם מחליט להמית את הקורבן בדם קר, מבלי שהייתה התגרות מוקדמת או קנטור מצד הנרצח ולאחר שהכין את עצמו מראש להמתה כזו או הכין מכשיר שבאמצעותו גרם למותו של אדם.
העונש בגין עבירת הרצח:
עבירת הרצח זוהי עבירה הכי חמורה שבספר החוקים, שכן מדובר בקטילה מכוונת של חיי אדם, ולכן גם העונש שקבוע בגין עבירת הרצח הוא בהתאם.
כעיקרון, מי שהורשע בעבירת הרצח, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד.
משמעות הדבר היא שלבית משפט אין כל שיקול דעת (כפי שקיים לבית המשפט בעת מתן העונש ביחס לרוב העבירות), ועל כן מי שיורשע בעבירת הרצח – יבלה את כל ימי חייו בבית סוהר, אלא אם כן נשיא המדינה יחליט לחון אותו ולקצר את עונשו, אך גם זה יכול לקרות רק לאחר שנות מאסר ארוכות.
חריגים לעונש של מאסר עולם חובה בגין עבירת הרצח:
- מי שהורשע בעבירת רצח העם היהודי - ניתן להטיל עליו עונש מוות.
במדינת ישראל עונש מוות נגזר על הפושע הנאצי אדולף אייכמן, ובשנת 1962 הוא הוצא להורג בתלייה לאחר שהורשע ברצח של אלפי יהודים בתקופת השואה. - במידה ובית המשפט קבע כי מי שהורשע ברצח היה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת (אך לא מוחלטת!) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה לי, ניתן להטיל עליו עונש קל יותר מאשר מאסר עולם.
- מי שהיה קטין ביום ביצוע העבירה – לא יוטל עליו עונש מוות ואין חובה להטיל עליו מאסר עולם.
עבירות מין ועבירות של אלימות במשפחה:
על אף שהעבירות הנ"ל מופיעות בפרק י' בחוק העונשין ונחשבות לעבירות אלימות לכל דבר, הרי בשל העובדה כי מדובר בעבירות עם סממנים ייחודיים ונוספים (מעבר לעבירות אלימות "רגילות"), הוקדשו להן עמודים נפרדים באתר זה, אשר דנים במישרין בעבירות של אלימות במשפחה ובעבירות מין.
הישגי המשרד בתחום של עבירות אלימות:
התכנים באתר הינם לצורך מידע כללי וראשוני בלבד ואינם נועדו בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. אין להסתמך על האמור בתוכן באתר מבלי להיוועץ עם עורך דין.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ועלולים להשתנות מעת לעת.