עבירות רכוש

עבירות רכוש מוסדרות בפרק י"א לחוק העונשין, כאשר מטרת המחוקק הינה לתת ביטוי להגנה על קניינו של אזרח.

מאמר זה יסקור את עבירות הרכוש העיקריות, ההגדרות והמשמעויות שלהן וכן את העונשים שניתן לגזור בגינן.

גניבה:

אדם גונב דבר אם הוא —

(א)

(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;

(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר

(ב) ...

(ג) לענין גניבה —

(1)"נטילה" – לרבות השגת החזקה –

(א) בתחבולה;

(ב) בהפחדה;

(ג) בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך;

(ד) במציאה, אם בזמן המציאה מניח המוצא שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעל;

(2) "נשיאה" - לרבות הסרת דבר ממקומו, ובדבר המחובר - הסרתו לאחר ניתוקו הגמור;

(3) "בעלות" - לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה;

(4) "דבר הניתן להיגנב" - דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין - לאחר ניתוקו מהם.

ניתן לומר, אפוא, כי גניבה זהו משלח יד ברכושו של אחר, שלא בתום לב וללא הסכמתו של אחר, כאשר נוטל הרכוש לא מתכוון בשעת הנטילה להחזיר את הרכוש לבעליו או למי שמחזיק בו כדין.

לעניין זה אין הבדל משמעותי אם הגניבה מתבצעת בפועל, או שמדובר במעין גניבה. כך למשל – גם כאשר אדם מוצא ברחוב דבר שבאמצעים סבירים ניתן לאתר את בעליו (בדרך איתור של מס' פלאפון של הבעלים, פנייה למשטרה, וכו') והוא לא עושה כן – הוא ייחשב לגונב.

העונש המקסימאלי שקבוע בחוק בגין עבירת הגניבה הינו 3 שנות מאסר.

גניבה בנסיבות מחמירות:

גניבה של דבר שמשמש כחלק מקווי תשתיות או גניבה של כלי עבודה או אמצעי להפקת פרנסתו של אדם, כגון: כלים חקלאיים, תוצרת חקלאית, בקר או מקנה, (ובלבד שערכו של הדבר הנגנב עולה על 1,000 ₪) או גניבה של דבר בעל ערך תרבותי, מדעי, היסטורי, דתי או אומנותי – נחשבת לגניבה בנסיבות מחמירות שהעונש המקסימאלי בגינה הינו 4 שנות מאסר.

היה ערכו של הדבר שנגנב מעל 500,000 ₪ - העונש המקסימאלי בגין העבירה – הינו 7 שנות מאסר.

נטילת חשמל או מים או גז:

עבירה זו היא תת-קטגוריה של עבירת הגניבה ה"קלאסית". מכיוון שיש קושי לראות את החשמל, המים או הגז כ"דבר הניתן להיגנב" (אשר, כאמור, אחד היסודות של עבירת הגניבה), חוקק סעיף מיוחד שקובע כי מי שנוטל חשמל או מים או גז שלא כדין (לדוגמא: מתחבר למונה של שכן, גורם למונה שלו להראות נתונים מזויפים וכו') – ייחשב לגונב.

העונש המקסימאלי בגין העבירה הזו – הוא כמו העונש בגין עבירת הגניבה הרגילה – 3 שנות מאסר.

גניבה בידי עובד (גניבה ממעסיק):

זוהי, למעשה, תת-קטגוריה של עבירת הגניבה, חמורה יותר, ובה ניתן ביטוי מיוחד לעובדה שאדם לא רק פוגע ברכושו של אחר, אלא אף פוגע ביחסי אמון מיוחדים שיש בין עובד למעסיק, כאשר המעסיק סומך על העובד ונותן לו גישה לרכוש העסק, אך העובד מועל באמון שניתן בו..

היסודות של עבירת הגניבה בידי עובד כמעט זהים לאלו שבעבירת הגניבה הרגילה, חוץ משני מרכיבים חשובים:

האחד - עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו (כלומר: יש צריך שיתקיימו יחסי עובד-מעביד ושהגניבה תהיה קשורה לעבודה).

השני – ערך הגניבה צריך שיעלה מעל 1,000 ₪.

אם לא מתקיימים במצטבר 2 היסודות הנ"ל – תחשב הגניבה לגניבה "רגילה".

עבירת הגניבה בידי עובד נחשבת לעבירה הרבה יותר חמורה מעבירת הגניבה הרגילה, היא נחשבת כבר לעבירת פשע, והעונש המקסימאלי שקבוע בגינה בחוק הינו 7 שנות מאסר.

שוד:

אדם יחשב כמבצע שוד אם הוא –

גונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה.

שוד בנסיבות מחמירות:

היותו של השודד מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או היותו בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו השודד פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו – יהפוך את השוד כבוצע בנסיבות מחמירות.

עבירת השוד נחשבת לאחת העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, והיא משלבת בתוכה גם יסודות של עבירת רכוש וגם יסודות של עבירת אלימות.

הלכה למעשה, השודד פוגע גם בקניינו של אדם וגם בגופו.

העונש המקסימאלי שקבוע בגין עבירת השוד הינו 14 שנות מאסר, ואם השוד בוצע בנסיבות מחמירות – יכול העונש המקסימאלי להגיע עד 20 שנות מאסר.

דרישת נכס באיומים:

הדורש מאדם דבר ערך בכוונה לגנבו, תוך שימוש באיומים או בכוח, דינו – מאסר 5 שנות מאסר;

נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו – מאסר עד 10 שנות מאסר.

פריצה והתפרצות:

(א) השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח - במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת - דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.

(ב) המכניס לבנין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.

(ג) הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.

(ד) הנכנס לבנין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבנין העומד פתוח דרך קבע לצורך מסויים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו פרץ ונכנס.

כניסה והתפרצות למקום מגורים או תפילה:

(א) הנכנס למקום המשמש למגורי אדם או לתפילה, או הנמצא בהם, בכוונה לבצע גניבה או פשע, דינו - עד 5 שנות מאסר.

(ב) המתפרץ למקום כאמור בסעיף קטן (א) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע או נכנס אליו לשם כך, דינו - עד 7 שנות מאסר.

התפרצות לבנייו או ממנו שאינו מקום מגורים או תפילה (לרוב יהיה מדובר בבית עסק):

(א) המתפרץ לבנין שאינו משמש בית מגורים ולא מקום תפילה, או לבנין שהוא אמנם סמוך לבית מגורים ומוחזק יחד עמו אך איננו חלק ממנו, בכוונה לבצע בהם גניבה או פשע, דינו – עד 5 שנות מאסר.

(ב) המתפרץ לבנין כאמור בסעיף קטן (א) ומבצע בו גניבה או פשע, או מתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע, דינו – עד 7 שנות מאסר.

התפרצות בנסיבות מחמירות:

במידה ועבירת ההתפרצות מתבצעת כשהעבריין מזוין בנשק חם או קר – ניתן להטיל עליו עונש כפל מהעונש שקבוע בחוק בגין עבירת התפרצות "רגילה".

ניתן לומר, אפוא, כי בעבירות ההתפרצות (בין אם מדובר בהתפרצות לבית או לעסק) המחוקק רואה בחומרה יתרה את העובדה כי לא זו בלבד שאדם פוגע ברכושו של אחר, אלא הוא אף עושה זאת בשטחו הפרטי של אזרח (בבית או בעסק) – ובכך פוגע בפרטיותו ובתחושת הביטחון שיש לאזרח, שכן, כידוע, "ביתו של אדם – מבצרו".

החזקת כלי פריצה:

מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לבנין, ואין לו הסבר סביר לכך, דינו - עד 3 שנות מאסר.

החזקת נכסים בידיעה או בחשד שהם הושגו בעבירה:

גם כאשר אדם לא ביצע את עבירת הרכוש בפעול, אך הוא מקבל או מחזיק נכסים בידיעה או בחשד שהושגו בעבירה – הוא ייחשב כמבצע בעצמו עבירת רכוש.

בעניין זה החוק עושה הבחנה ומדרג בין 3 סוגים של החזקת נכסים כאמור:

החזקת נכסים שהושגו בפשע:

אדם שמקבל במזיד נכס ביודעו שהושג בפשע, דינו – עד 7 שנות מאסר.

החזקת נכסים שהושגו בעוון:

אדם שמקבל נכס בידעו שהושג בעוון, דינו - כדין מבצע אותו עוון.

החזקת נכס החשוד כגנוב:

אדם שמחזיק נכסים שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, ואין בידו להניח את דעתו של בית משפט שרכש את ההחזקה בהם כדין, דינו - עד 6 חודשי מאסר.

הסגת גבול:

מי שנכנס לנכס או על פניו או נשאר בנכס שלא כדין לאחר שנכנס אליו כדין, והוא עושה זאת כדי להפחיד, להעליב להקניט את מחזיק הנכס או כדי לעבור עבירה, דינו - מאסר עד שנתיים.

מי שמבצע את העבירה הנ"ל כשהוא מזוין בנשק חם או קר – דינו עד 4 שנות מאסר.

הצתה:

המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו - מאסר עד 15 שנות מאסר;

עשה כן במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס המשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחיה או בבטחת דרי הסביבה או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו - עד 20 שנות מאסר.

גרימת שריפה ברשלנות:

הגורם ברשלנות לשריפת דבר לא לו, או הגורם ברשלנות סכנת שריפה לדבר לא לו, דינו - עד 3 שלוש שנות מאסר.

היזק לרכוש:

ההורס נכס או פוגע במזיד ושלא כדין, דינו - עד 3 שנות מאסר.

היזקים מיוחדים:

מי שעובר עבירה של היזק לרכוש בבאר מים, בקידוח למים, בסכר, בגדה, בקיר או בשער הצפה של בריכה או של בריכת טחנה, בעצי תרבות, בגשר, במוביל מים או במאגר מים, דינו - עד 5 שנות מאסר.

מי שעובר עבירה של היזק לרכוש ובכך פוגע בדבר המשמש חלק מקווי תשתיות וכד' או שהנזק שנגרם לדבר שהוא בעל ערך תרבותי, מדעי, היסטורי, דתי או אומנותי, דינו - עד 4 שנות מאסר.

מי שעובר עבירה של היזק לרכוש וערכו של הנזק הוא מעל 500,000 ₪, דינו – עד 7 שנות מאסר.

עבירות בקשר לרכב:

בתוך הפרק י"א לחוק העונשין שעוסק בעבירות רכוש קיים תת-פרק נפרד שעוסק אך ורק בעבירות רכוש שקשורות לרכב.

באופן כללי, ניתן לומר כי חלק גדול מההגדרות שמתייחסות לעבירות הקשורות לרכב זהה, הלכה למעשה, להגדרות שבעבירות רכוש שלא כלפי הרכב. עם זאת, ישנם עבירות שמטבע הדברים ייחודיות אך ורק לעבירות בקשר לרכב.

יצוין עוד, כי העונשים המוטלים על עבירות רכוש שקשורות לרכב הינם חמורים יותר, בדרך כלל, מעבירות הרכוש ה"רגילות".

כמו כן, החוק נותן הגדרה מאוד רחבה למושג הרכב:

רכב – רכב הנע מכוח מכני מכל צורה שהיא או הנגרר על ידי רכב, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, ולרבות אופנוע עם רכב צדי או גרור או בלעדיהם, תלת-אופנוע וכן אופניים או תלת-אופן, אם יש להם מנוע-עזר

גניבת רכב:

גונב רכב (יסודות גניבת רכב ייבחנו ע"פ היסודות שבעבירת הגניבה ה"רגילה"), דינו – עד 7 שנות מאסר.

שימוש ברכב ללא רשות (שבל"ר):

מי שמשתמש ברכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו - עד 3 שנות מאסר;

מי שמשתמש ברכב לא רשות מבעליו ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו – עד 5 שנות מאסר.

גניבה מרכב ופירוק חלקים:

גונב דבר מתוך רכב – דינו עד 3 שנות מאסר.

מפרק חלק מרכב ללא רשות בעליו – דינו עד 5 שנות מאסר, ואם הוא עושה זאת ביודעו שהרכב גנוב, דינו – עד 7 שנות מאסר.

חבלה במזיד ברכב:

ההורס או פוגע במזיד ברכב או בחלק ממנו, דינו - עד 5 שנות מאסר.

פריצה לרכב:

מי שפורץ רכב או מתפרץ לרכב (ההגדרות של פריצה והתפרצות לרכב הינן כמו בפריצה והתפרצות "רגילות", עם השינויים המחוייבים), דינו - עד 3 שנות מאסר, ואם הוא עושה כן בכוונה לבצע גניבה או פשע, דינו – עד 7 שנות מאסר.

החזקת מכשירי פריצה לרכב:

מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לרכב ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – עד 3 שנות מאסר.

גניבה או זיוף מסמכי רכב:

גונב או מזייף מסמכים הקשורים לבעלות, חזקה או שימוש ברכב, דינו – עד 5 שנות מאסר.

קבלת רכב או חלקי רכב גנובים:

מי שמקבל רכב או חלק של רכב ביודעו שהרכב גנוב או שהחלק הושג בגניבה מרכב, דינו – עד 7 שנות מאסר.

מסחר ברכב או בחלקים גנובים:

מי שעוסק ביודעין במכירה, בקניה, בפירוק או בהרכבה של רכב גנוב, או של חלק גנוב של רכב, דינו – עד 10 שנות מאסר.

פסילת רישיון נהיגה:

החוק קובע כי מי שהורשע בעבירת רכוש שקשורה לרכב, בית המשפט רשאי, בנוסף לכל עונש אחר, לפסול אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שייקבע.

עבירות מרמה, סחיטה ועושק:

על אף שהעבירות הנ"ל מופיעות בפרק של חוק העונשין שדן בעבירות רכוש, הן משלבות בתוכן גם יסודות מעבירות אחרות. לדוגמא: עבירה של סחיטה בכוח יכולה להיחשב גם עבירת אלימות, ואילו עבירות של קבלת דבר במרמה או הונאה – אלו עבירות כלכליות מובהקות. לכן עבירות הנ"ל לא יידונו במאמר זה, אלא בעמודים אחרים של האתר, שדנים במישרין בעבירות אלימות או בעבירות כלכליות.

עבירות רכוש מההיבט של דיני מעצר:

לא אחת נאלץ עורך דין פלילי להתמודד בבית משפט עם סוגייה שדנה בשאלה האם נאשם שביצע, לכאורה, עבירת רכוש, דינו להיות במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, שכן ניתן לטעון, לכאורה, כי אדם כזה מסוכן.

כעיקרון, עילת המעצר של מסוכנות דנה בראש ובראשונה למסוכנות לביטחון של אדם ולביטחונו של ציבור (ולא לביטחון הרכוש!), ולכן, בשורה של החלטות קבעו בתי המשפט, בהתבסס על החלטת בית המשפט העליון בעניינו של רוסלן פרנל, כי עבירת רכוש לכשעצמה לא מקימה עילת מעצר של מסוכנות.

יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי בנסיבות מסוימות, (למשל, כאשר מדובר במספר עבירות שמתבצעות באורח שיטתי (ולא בעבירת רכוש בודדת), כאשר העבירות מתבצעות תוך תחכום ואמצעים מיוחדים, כאשר לחובת הנאשם עבר פלילי או מאסרים מותנים (במיוחד בגין עבירות דומות), כאשר עבירות רכוש מתבצעות על מנת לממן את צריכת הסמים ועוד) – כל הנסיבות הנ"ל יכולות להקים עילת מעצר של מסוכנות, על אף שמדובר בעבירת רכוש, ובהתקיים תנאים מסוימים, כשאין כל חלופת מעצר, הדבר אף עלול להביא למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.